"אמון הציבור" הוא הסחת דעת אחת גדולה

במדד הדמוקרטיה נרשמה שוב, ובאופן בלתי מפתיע, ירידה נוספת באמון הציבור בבית המשפט העליון. מבקרי העליון ראו בכך סימן נוסף להתגשמות נבואתו של נשיא העליון לנדוי, כי חדירת ביהמ"ש לפולי טיקה תוביל לפגיעה מסוכנת באמון הציבור ולבסוף אף לקריסתה של הרשות השופטת. לעומתם טענו מגיני העליון כי את הירידה באמון יש לייחס להתקפות ולהסתה של מבקרי מערכת המשפט. דוברות הרשות השופטת מיהרה אף היא להגיב, וציינה כי העליון עדיין נהנה משיעור אמון גבוה יותר באופן ניכר בהשוואה לכנסת ולממשלה, וכי באופן כללי ניתן לזהות מגמה עולמית של שחיקת אמון הציבור במוסדות דמוקר טיים וגם העליון האמריקני, למשל, סובל ממשבר אמון.

מבולבלים? לא במקרה. השיח על האמון בביהמ״ש הוא הסחת דעת אחת גדולה. שופטים צריכים לפסוק בהתאם לחוק, ולא בהתאם לסקר. כך מורה אותם חוק יסוד השפיטה: "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין". החוק הוא שמעניק לגיטי מציה, והשופט אינו זקוק לאמון מהציבור כדי לפעול. האם הייתם רוצים ששופטים יחליטו בסכסוכים לפי סקר דעת קהל או לפי התשואות שלהן יזכו באמצעי התקשורת או ברשתות החברתיות? האם בכלל יש היגיון בסקר ששואל אזרחים מן השורה לגבי ביצועי השופטים בהכרעה בס כסוכים, בלי שהאזרחים בכלל מכירים את העובדות והראיות בתיקים, בלי שהקדישו זמן ללימוד המחלוקות המשפטיות וטיעוני הצדדים, ובלי שטרחו לקרוא את פסקי הדין של השופטים? ספק רב. הדעה של אזרחים על תפקוד העליון בישראל ובארה"ב היא שטחית, ותוצר של השקפות ועמדות המתווכות לציבור על ידי גורמים שונים, שחלקם בעלי עניין.

אז מהיכן הדיבורים על אמון הציבור? מדובר ביבוא של הנשיא אהרן ברק מארה"ב בשנות ה .90 אמון הציבור נועד לספק מקור לגיטימציה לשופט האקטיביסט הפועל מחוץ לגבולות החוק, שאינו נצמד ללשון החוק, והמרחיב את תחומי השפעתו וחדירתו לפוליטיקה ולחברה. הס קרים השיטתיים על אמון הציבור נועדו לבסס את טענות השופטים כי הציבור רוחש להם אמון. אבל אסור ליפול במלכודת של שיח זה, ותגובת דוברות הרשות השופטת המשווה בין מידת האמון בבית משפט למידת האמון בפוליטיקאים מוכיחה זאת.

סקרי דעת קהל הם כלי עבודה בפוליטיקה המודרנית ועוזרים לפולי טיקאי לברר את ההעדפות והרצונות של בוחריו עוד בטרם הגיע למועד הבחירות בקלפי, שאז יעמוד הפוליטיקאי בפני הציבור לבחירה מחדש. אם יפעל כנגד הרצונות וההעדפות של בוחריו, יודח ממשרתו. אבל שו פטים זוכים במינוי לכל החיים, ושום סקר לא ישפיע על כהונתם. דיבו רים על סקרים נוחים לשופטים, כי הם מפנים את תשומת הלב מהבעיה האמיתית והיא פעילותם מחוץ לחוק, למשל החלטת העליון להעביר תחת שבט ביקורתו את חוק יסוד: הלאום. זו השאלה שבה צריך להתמ קד: מה עושים עם שופטים הפועלים בניגוד ללשון החוק או מחוצה לו?