Israel Hayom

אגרוף בבטן, כמו ביום שבו הלל שלי נרצחה

- רינה אריאל

כשונה שיצאה השבת שמענו לרא

על הפיגוע הנורא שאירע בחלמיש. הרגשתי שקי בלתי מכה בבטן. פיגועים כאלה, בתוך הבית, כמו שקרה לנו, במ קום שאמור להיות הכי מוגן והכי שקט - זה לא נתפס ומעורר הרבה שאלות מאוד קשות.

איזה אומץ ואיזו תעוזה וחוצפה צריך כדי לחדור לתוך בית, למ שפחה? להיכנס לבית שיש בו יל דים, ונכדים ואנשים צעירים ומ בוגרים. פיגוע כזה מטלטל ומחזיר אותי שנה אחורה כי אנחנו תמיד שם. אני תמיד שם. וכל אירוע כזה מחזיר אותי לשם. ופה זה לא אחת - אלה שלושה נרצחים.

אי אפשר לתפוס. המציאות שבה מחבל מרגיש שהוא יכול לח דור ליישוב היא בלתי נתפסת, וזה חלק משיח מאוד חצוף שקורה כאן. גם התחושה הזו - שאפשר לעלות להר הבית, לירות ולרצוח שוטרים ולחבר את זה באותו שיח למקום עצמו - אינה מתקבלת על הדעת. ברמה הלאומית אסור שדברים כאלה יקרו, פשוט אסור. ואם חלי לה הם קורים, היד חייבת להיות הכי קשה, כדי שלהבא העסק הזה לא ישתלם. מה שקורה היום זה שהטרור משתלם לכל מי שעוסק בו. המשפחה מקבלת כסף, והמחבל הופך לגיבור.

רק לפני שנה נער בן 17 רצח את בתי הלל במיטתה, וביום שישי נער בן 19 רצח שלושה אנשים בביתם. מחר עוד נער משועמם ששומע את הדברים יאמר "למה לא?" וייצא לרצוח. אנחנו חייבים לדאוג שדבר כזה לא ישתלם, שתהיה לזה עלות כלכלית קשה, כדי שלא יקרה האירוע הבא. לא מספיק האבל והכאב, חייבים לנ קוט עמדה ציבורית שאומרת שה טרור חייב לגרור מכה כלכלית קשה מאוד כדי שאף אחד לא ירצה לעשות את זה. משפחת המחבל שרצח את הלל לא שילמה את המ חיר. הבית שלהם נהרס חלקית והם מקבלים קצבה כמו כל המשפחות של השאהידים הגיבורים. יש היום שיח של מוטיבציה ואני חושבת על הנער בן ה 19 שיוצא לרצוח, עם שנאה כל כך עמוקה. יש פה כשל עמוק שאנחנו כחברה חייבים לתקן, ולא רק להתאבל.

ויש בי גם כעס גדול על המחבל שחיבר את כל זה להר הבית. מדי נת ישראל היא קודם כל ריבונית שרשאית ומחויבת להגן על עצמה. אנחנו מקפידים לעלות פעם בחו דש להר לזכרה של הלל. זו התשו בה שלנו כדי לא להיות כל הזמן בעצב, בחרדה, בחוסר אונים, אלא גם בעשייה. עליתי אתמול להר הבית ועברתי דרך מגנומטרים כפי שאני עושה שנים, גם כשא ני נכנסת לקניון ולמערת המכ פלה ולכל מקום בארץ. וכל אדם שעולה ופניו לשלום, שיעלה, וכל אדם שעולה ופניו למלחמה, שלא יהיה. לא בקניון, לא בהר הבית ולא בשום מקום. אין הבדל.

הכותבת היא אמה של הלל יפה אריאל בת ה ,13 שנרצחה לפני שנה במיטתה הביאה לדפוס: אפרת פורשר

 ??  ??
 ??  ?? הלל יפה אריאל ז"ל
הלל יפה אריאל ז"ל
 ??  ??

Newspapers in Hebrew

Newspapers from Israel