האסונות מתערבבים, ואין מילים לנחם

ק שה מאוד להכיל את הכאב, כאב שחודר ללב, ואין מס פיק מילים כדי לתאר אותו. עוד משפחה יקרה נרצחת בישראל על לא עוול בכפה.

בערב שבת טובה סלומון באה לקחת את "הארבעס" שהכינה צילה אשתי "לשלום זכר" לבן החדש שנולד לבנם, והן נפרדו בברכת "במזל טוב". לאחר התפילה איח לתי ליוסי הי"ד מזל טוב, וכל אחד נפרד לדרכו. כך נפרדנו, לתמיד. ועוד ליל שבת קשה הגיע.

בשבת בבוקר, אחרי התפילה, כל התושבים מתכנסים בפנים נפו לות, וכולנו מרגישים את הכאב. יש יתרון בלהיות ביחד. גם לפני שש שנים התכנסו התושבים כדי לש מוע את הבשורה הקשה על האסון שלנו באיתמר, אלא שהפעם גם אנחנו נמצאים ומקשיבים. האסו נות מתערבבים ואנחנו מרגישים את מבטי האנשים שמנסים לנחם ולא מוצאים את המילים.

יוסי, חיה ואלעד הי"ד מסרו את נפשם על יישוב הארץ. פעם קראו להם קורבנות השלום. אני קורא להם קורבנות ההסתה - הסתה מת משכת לאורך שנים ברשות )הפל שתינית( ובסמכות.

זו הסתה שכל מטרתה לסכ סך ולהביא לכך שיקומו מרצחים שפלים ויחליטו שצריך להרוג, להיכנס ליישוב יהודי ולרצוח. הרוצח השפל יודע שיש שתי אפ שרויות: אם יהרגו אותו הוא יקבל תואר חשוב, "שאהיד", ואם יתמ זל מזלו ויישאר בחיים הוא יקבל תנאים טובים בכלא הישראלי. בכל מקרה, משפחתו תקבל סיוע מרשות הרשע והמשפחה השכולה תתמודד עם האובדן.

כמה מילים והבטחות נאמרו על הפסקת הסיוע למשפחות המ חבלים ועד היום לא נעשה דבר? כמה מילים והבטחות נאמרו בקשר לעונש מוות למחבלים ולא נעשה דבר? בכל פעם שיש אסון מע לים את הנושא לסדר היום, אבל אחרי תקופה קצרה הכל נשכח. אני מצפה שהנושא ימשיך להעסיק את מנהיגי הציבור עד לקבלת החל טה. הגיע הזמן לא רק לדבר, אלא פשוט לעשות.

מייד במוצאי השבת מגיעים הט לפונים - משפחה וחברים ונציגי כלי התקשורת. כולם רוצים לדעת איך אנחנו מרגישים, והשואלים חשים את החיבור בין שני המקרים הקשים - בין הרצח הנורא לפני שש שנים באיתמר לובין הרצח בערב שבת האחרון בחלמיש. צפים ועו לים כל הזיכרונות מאותו ליל שבת שבו נסענו לאיתמר. אנחנו שומעים סיפורים שמזכירים כל כך את סי פורם של כל אלה שנפרדו מיקירנו אודי הי"ד.

לצערנו, אנחנו מבינים ויוד עים מה יעברו טובה ומשפחתה בימים הקרובים ובשנים הבאות. איך תיאלץ לעמוד מול פני הרשע בבית המשפט, וכיצד תצטרך לנווט את חייה. כמשפחה שכולה אנחנו נעים בין ההתמודדות עם האבל לבין הרצון להמשיך ולחיות, ומ צליחים בכך בעזרת המשפחה, הח ברים והקהילה.

40 שנה אנחנו חיים בנווה צוף, בטוב וברע, באמונה שלמה בבורא עולם ובתפקידנו ביישוב הארץ. החוסן של היישוב משפיע ומחזק אותנו, למרות הקשיים. כאן בחרנו לגור וכאן נמשיך לחיות ללא חשש. כי טובה הארץ מאוד מאוד.

הכותב שכל את בנו אהוד, שנרצח עם רעייתו ושלושה מילדיהם באיתמר במארס 2011

בני משפחת פוגל ז"ל שנרצחו באיתמר לפני שש שנים