"איבדתי את אלעד, חיה ויוסי, אבל לא אפול - למען הילדים"
מיכל סלומון הצילה את חיי חמשת ילדיה בזכות תושייה בלתי נתפסת ● רגע אחרי ההלוויות היא משחזרת את רגעי האימה ● "הילדים התחילו לבכות, אמרתי להם 'אל תוציאו הגה'"
רק עם הקריאות בערבית של המחבל הצעיר שהגיח אל ביתם בליל שבת, הבינה מיכל סלו מון שמדובר בתרחיש הגרוע מכל. "רק אז הבנתי שמדובר בפיגוע. בשנייה הראשונה לא ממש נפל לי האסימון", משחזרת האלמנה הט ריה, ששרדה את הפיגוע הקטלני שבו נרצחו בעלה אלעד, אחותו חיה ואביו יוסף בשיחה עם "ישראל היום".
מיכל שבה אתמול בשעות הערב המאוחרות אל ביתה שבאלעד, בניין הסמוך לבניין בו גרה משפחתו של הנער אייל יפרח ז"ל אחד משלו שת הנערים שנחטפו לפני כשלוש שנים. היא שיחזרה את רגעי האימה שבהם פעלה בכדי להציל את חמשת ילדיה, וסיפרה שהיא עדיין שרויה בהלם ורק בתחילתו של "פיכחון", כפי שהגדירה.
לדבריה, "ביום שישי בערב אחרי ארוחת הערב, פרץ מחבל אל הבית, שלף סכין והתחיל לפגוע בבני הבית שהיו במטבח. הייתי עם שלושת היל דים שלי בסלון. ברגע שהבנו שמדובר במחבל, לקחתי את שלושת הילדים שלי ורצנו ביחד לקומה למעלה. עד שהכל נגמר".
על הרגעים הראשונים שלאחר ההלויות אמרה מיכל כי "התחושות היום יותר קשות, כי לאט לאט יש את הפיכחון וההבנה שזה משהו סופי. זה תהליך של אבל".
מיכל נשאלת איך ממשיכים מכאן ועונה כי "בהרבה כוחות. אמנם איב דנו את אלעד, חיה ויוסי, אבל עדיין אנחנו ביחד. הילדים שלי בריאים, אני פה נשארתי. אמשיך לגדל את הילדים שלנו. ממשיכים הלאה. אי אפשר ליפול, וגם לא ניפול. בסך הכל זו היתה שמחה גדולה במשפ חה. נולד לבן הצעיר נכד חדש, עבו רנו, המשפחה,זה היה אמור להיות יום שמח".
מיכל הקפידה לומר כי אין בה כל מחשבות שליליות על המחבל או על המצב שאליו נקלעה המשפחה בעל כורחה, וכי היא לא מתכוונת ליפול למחשבות שיחלישו אותה מלבד לדאוג למשפחתה, גם אם אלעד איננו. "את הכוחות שלי אני כרגע מנתבת לטובת המשפחה שלי. לטובת הילדים הקטנים שלנו. לא למחשבות שליליות".
לדבריה הילדים שואלים על אביהם. "יש שאלות איפה אבא? והרבה משפטים של 'אני רוצה את אבא'. היום הבן שלי הגדול כבר שואל אותי אם הכל בסדר. 'יהיה בסדר' אני אומרת לו. חייבים שיהיה בסדר. היה הרבה בכי היה. זה תחילתו של מסע. קשה לי להאמין שאני ממשיכה את המסע הזה בלי אלעד. אבל יש בי כו חות. ואלעד השאיר לי חמש מתנות שכל אחד ואחת מהם - עולם ומ לואו. בכל אחד ואחת מהם אני רואה את אלעד".
מיכל מדגישה כי "אין בי מחש בות על נקמה או מה יהיה עונשו של המחבל. כל כולי בילדים שלי, עם מחשבה קדימה ובשיקום של כולנו".
סלומון המשיכה ושיחזרה את רגעי הפיגוע הקשים. "שמעתי צעקות וק ריאות כאב, שמעתי את חמותי צוע קת בשמות של יוסי, אלעד, וחיה. אני בחרתי לאטום את האוזניים ופשוט לחכות. הילדים התחילו קצת לבכות. אמרתי להם 'אל תוציאו הגה'. ואז הגיע שקט מלמטה. ירדתי במדרגות, בכניסה למטבח ראיתי את בעלי. הוא נשם את נשימותיו האחרונות. ידעתי שבעלי כבר לא בעלי, חמי היה מוטל על הרצפה, לא ראיתי את הפנים שלו ולא התקרבתי. ראיתי את המחבל שרוע, מנוטרל, אבל עדיין בתזוזה. אחד האנשים שכבר הגיע תפס אותי והכריח אותי לעלות למעלה, להישאר עם הילדים, לא להיחשף למראות".
לאחר מכן פינתה מיכל את ילדיה מהבית כשהיא מכסה את ראשיהם בשמיכות על מנת שלא יראו את מראות הזוועה.
בראיון לערוץ ,2 הוסיפה מיכל כי "אני יודעת דבר אחד - לפי הפ גיעות על בעלי שראיתי ולפי מה שסיפרו לי, אני יודעת שבעלי נלחם. אני חושבת שבאותו רגע שהתחיל האירוע, חתמנו על הסכם לא כתוב. אני חושבת שהוא ראה אותי תופסת את הילדים ומעלה אותם מהר במד רגות כדי להגן עליהם, זה היה החלק שלי. והחלק שלו היה להיאבק במחבל ואם לא לנטרל אותו לעכב אותו, עד שיגיעו כוחות, והוא עשה את החלק שלו. זה היה השיתוף פעולה ביננו מאז ומתמיד. כל אחד עשה משהו, העיקר טובת הבית וטובת הילדים".