דרום סוריה: הסכם רגיש במיוחד
ה ערות ספקניות על ההסכם הרוסי אמריקני החפוז בעניין דרום סוריה רווחו בוושינגטון ובירושלים עוד טרם נחתם, ורה"מ בנימין נתניהו אף אמר במפורש - ישראל מתנגדת להסכם הפסקת האש בדרום סוריה מכיוון שהוא מנציח את הנוכחות האיראנית במדינה. מוגזם לדבר על נתק בין ירוש לים לוושינגטון, אך קצר סביב נושא זה - בוודאי.
איראן אמנם פעלה בסוריה גם קודם לכן, בין שבאמצעות מיליציות שיעיות ובין שבאמצעות חיזבאללה, אך ההבדל הוא שההסכם קובע עכשיו בפירוש אזורי חיץ בדרום סוריה, קרוב לגבולות יש ראל וירדן, כנראה בפיקוח רוסי ומבלי שייאמר דבר או חצי דבר על מניעת כוחות איראניים או כאלה שבשליטתה מלפעול באזורים אלה או מתוכם. הגם שאין קשר ישיר בין הדברים, ההצעה שכוחות זרים, במקרה זה רוסיים, יאבטחו את גבולה של ישראל עם סוריה, מחייבת ערנות לידיעות שלפיהן נבדקת בממשל האמריקני האפשרות לאמץ את תוכנית הגנרל אלן מתקופת אובאמה, שדיברה על נסיגת צה"ל מבקעת הירדן והחלפתו בכוחות בינלאומיים.
יש אמנם הבדלים בין מגמותיהן ארוכות הט ווח של רוסיה ואיראן בסוריה, אך בפועל שיתוף הפעולה הנוכחי ביניהן בזירה זו וההסכם החדש מעמיקים את הנוכחות האיראנית בחלקים של המ דינה. האלוף )מיל'( יעקב עמידרור, לשעבר היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה, התבטא בנושא ואמר כי "בניית בסיסים איראניים בסוריה מספקת כן שיגור לאיראן ולחיזבאללה נגד ישראל - ויש ראל צריכה למנוע זאת בכל מחיר, ואם זה לא יובא בחשבון על ידי מי שקובעים את ההסדרים )כלומר ארה"ב ורוסיה(, זה עשוי להביא את צה"ל להתערב".
התפתחות זו היא גם מבחן לברית החדשה בין המחנה הסוני הפרגמטי בראשות סעודיה לבין ארה"ב של הנשיא טראמפ, שכן המחנה הזה, כמו ישראל וירדן, רואה במגמות ההתפשטות וההתב ססות האיראניות איום על ביטחונו. מייקל גרזון, כותב הנאומים הראשי של הנשיא ג'ורג' וו. בוש, כתב בימים אלה בטורו ב"וושינגטון פוסט" כי טרא מפ "נכנע לחלוטין לאינטרסים הרוסיים בסוריה. המדיניות האמריקנית הנוכחית מובילה להשפעה ולאיום רוסיים יותר גדולים במזרח אירופה ובמזרח התיכון - מצב שגם איראן, הממשל הסורי וחיזבא ללה ייצאו ממנו נשכרים".
זו אולי ביקורת קיצונית מדי אך מבלי להגזים בהשוואה, ההתנהלות של הנשיא טראמפ בעניין ההסכם בעניין סוריה מזכירה את ההתנהלות של הנשיא אובאמה בעניין הסכם הגרעין עם איראן: שניהם מיקדו את כל תשומת הלב בהסכם עצמו בהתעלם מההשלכות השליליות על בעלות בריתה של אמריקה באזור. גם עצירת הסיוע האמריק ני למורדים הסורים היא כנראה חלק מהמגמה הזאת. אגב, חשוב לציין שבשני המקרים חלקים ניכרים מהקונגרס האמריקני מסויגים - לא רק בגלל האיום הביטחוני על ישראל, אלא בעיקר בגלל האיום הביטחוני על ארה"ב. הן וושינגטון והן מוסקבה ניסו לשכך את הדאגה הישראלית בהבטחות שונות, אך כרגע, לפחות, נראה שהב טחות אלה לא מולאו.
אין בדברים הנכתבים כאן כדי להשליך על מכלול מדיניות החוץ של ממשל טראמפ, אבל אי אפשר שלא לתהות על הסתירה לכאורה שבין העמדה השלילית הנחרצת והברורה בעניין הסכם הגרעין עם איראן, כולל הטלת הסנקציות החדשות עליה, לבין הצעדים שבפועל מפנים לה את השטח בסוריה. ייתכן שבוושינגטון סבורים שאפשר לנהל משחק אסטרטגי מתוחכם המביא בחשבון השפעות גומלין, זו מול זו, בין גורמים שונים - רוסיה, איראן, סוריה, אוקראינה וכו' - אך גישה כזאת עלולה שלא להיות בשליטה מצד המכוון ולהביא בסופו של דבר לתוצאות הפוכות.
ייתכן שלמרות ההסכם, טרם נאמרה המילה האח רונה לגבי סוריה בכלל ודרום מזרח המדינה בפרט, וגם בפני הדיפלומטיה הישראלית - הן כלפי העולם הערבי הסוני הפרגמטי והן כלפי רוסיה, אך ראשית כלפי ידידתה ובעלת בריתה ארה"ב. בשבועות הק רובים תעמוד בפני האמריקנים המשימה לעשות כל מאמץ שההסכם "להפסקת אש", כביכול, לא יגרום דווקא לשלהוב להבותיה.
יש אמנם הבדלים בין מגמותיהן של רוסיה ואיראן בסוריה, אך שיתוף הפעולה ביניהן בזירה זו וההסכם החדש מעמיקים את הנוכחות האיראנית במדינה