"מצטער שלא הייתי שם עם אלעד"
"צעקתי: 'מי המתים? אמא שלי? אבא שלי?'" אחיו, אחיותיו ואלמנתו של אלעד סלומון ז"ל מדברים על האובדן
"אני מצטער שלא הייתי שם כשהמחבל היה בבית, שלא הייתי עם אלעד, להילחם איתו, מצדי למות איתו ביחד. מה שמחזיק אותי זה אשתי, והבן שלי, שנולד יום לפני כן. הוא הגיע לעולם יום קודם כדי לחזק אותי", כך שמואל סלומון, שאביו, אחיו ואחותו נרצחו בפיגוע בנווה צוף בסוף השבוע.
בראיון בלעדי ל"ישראל השבוע", שיתפרסם ביום שישי, מספרים שלושת ילדיהם הנותרים של טובה ויוסף סלומון ז"ל על בית הילדות שהפך לזירת טבח. "מהחדשות ידענו שיש שלושה נרצחים בתוך הבית", משחזרת הבת אורית מרכוס. "דיברתי עם צוות החירום היישובי בנווה צוף, והם סירבו לתת לי פרטים. צעקתי בטלפון: 'מי המתים? מי מת? אמא שלי? אבא שלי?'"
מהחדר הסגור, שבו החביאה את ילדיה, התקשרה מיכל, אלמנתו של אלעד, לדרור, בעלה של אורית, ודיברה איתו באנגלית, כדי שהילדים שהיו לצדה לא יבינו: "My husband is dead" )"בעלי מת"(, אמרה בשקט. אורית עדכנה את האחות השלישית, רחלי, במילים: "הרגו לנו את כולם".
בראיון המיוחד מתארת מיכל כיצד התיישבה בסוף סעודת השבת בסלון, וילדיה משחקים לצדה. המחבל, שצפה בבית דרך חלון המטבח, נכנס הביתה ופנה מיד ימינה, לעבר המטבח שבו עמדו אנשים. הוא היה בגבו אל הסלון, שם ישבו מיכל וילדיה.
"אני יודעת שאלעד ראה אותנו רצים למעלה וידע שהתפקיד שלו זה לעשות הכל כדי לעכב את המחבל", אומרת מיכל, שיושבת לצדם. "כשירדתי למטה ראיתי אותו נושם נשימות אחרונות, והשתוקקתי לגעת בו ולחבק אותו, אבל ידעתי שאם אעשה את זה לא אוכל לחזור למעלה לילדים: היתה לי שמלה בהירה ואלעד היה מגואל בדם. הוא נשם שלוש נשימות ואז לא זז יותר. כאילו רצה לראות שאני בסדר, ואז שחרר, כשהוא יודע שאת המשימה שלו להגן עלינו - ביצע", אמרה מיכל, והוסיפה: "אני לא מרגישה גיבורה. עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות".
אל הבית בנווה צוף הם לא מתכוונים לחזור. "זה הבית שבו גדלתי, יש לי שם זיכרונות בכל פינה, אבל לא אוכל לדרוך במקום שבו שפכו את דמם של בני משפחתי", אומר שמואל.
שיפור במצב הסבתא
מצבה של טובה סלומון, אשתו של יוסף ז"ל שנפצעה בפיגוע, משתפר. סלומון עדיין מאושפזת בבית החולים שערי צדק. ד"ר עופר מרין, מנהל מערך הטראומה של ביה"ח, אמר כי "ננסה לאפשר לה לצאת לשבעה".