ישראל עלתה כיתה

שהוא מסמן פוטנציאל לעתיד כלכלי טוב יותר. אלא שכמו כל מהמר שזכה בסכום גדול, לרווח יש גם פוטנציאל הרסני. במקרה הזה לא כל הישראלים ראו בעין יפה את ניתוק התלות האנרגטית; את הירידה בצורך במטבע זר ואת הדחיפה שקיבלה קופת המדינה מהמציאה הזו. תלות כלכלית של ישראל בעולם היא המנוף הדרוש למי שמחפש כלים ללחץ בינלאומי על ישראל, ממש כמו כל תנועת .BDS־ה

מכיוון שמדובר בתחום סבוך מאוד של התקשרות בין הממשלה למשקיעים פרטיים, רבים ניצלו את ההזדמנות להסית את הציבור נגד כל התקשרות שכזו. התוצאה היתה סבך של חוקים, רגולציה ותקנות שחייבו את חברות הגז להתאים את המבנה שלהן לדרישות אלה. החוק נגד החזקות צולבות במאגרי גז חייב את דלק למכור מאחזקותיה בקידוח תמר, ולצורך זה קמה חברת "תמר פטרוליום", שרכשה 9.25% ממניות הקידוח מ"דלק קידוחים".

כזכור, ועדת ששינסקי התערבה בחוזים חתומים בין הממשלה לחברות חיפוש הגז ושינתה כמה פעמים את ההסכמים באופן חסר תקדים במדינות מערביות. המהלך הזה, כמו גם ההיגיון הסבוך שבהקמת "תמר פטרוליום", הקשה על משקיעים זרים להיכנס להשקעה הזו, שעל פניו אין לאף אנליסט בעולם דבר רע לומר עליה, מלבד מעורבות היתר של הממשלה.

משנת 2013 - המאגר הזה, שבו הושקעו יותר מ־3 מיליארד דולר פרטיים, מזרים גז טבעי הנחשב להכי פחות מזהם מהחלופות הפוסיליות (הלא מתכלות). כבר כעת קשה לדמיין את הכלכלה הישראלית בלי המאגר הזה. הפוליטיקאים המזהירים מההשקעה הזו הם אותם אלה שדורשים להלאים את חברות הגז. הם גם הסיבה היחידה לחששות המשקיעים.

רק לפני עשור, מי שהיה מעז לנבא נוכחות של 17 חברות נפט וגז בבורסה בשווי שוק של 40 מיליארד שקל - היה נתפס כהזוי