האתגר ההסברתי: לא להתפשר על זכויותינו

א ירועי הימים האחרונים מעצימים את האתגר ההס ברתי הניצב בפני המדינה היהודית. החזית האנטי ישראלית מנסה לזייף את כל אבני הבסיס שמרכיבות את תפיסת המציאות המזרח תיכונית עבור מיליוני האנשים בעולם כולו. הם תוקפים בכל החזיתות – מבטלים במחי יד )ובמחי הקולמוס של החלטות אונסק"ו( את ההיסטוריה, מעוותים את העובדות, משציגים באור שקרי את ההתר חשויות האקטואליות, ומלבינים את הטרור האסלאמיסטי.

בחסות התעמולה האנטי ישראלית קיצוני העולם המו סלמי ממשיכים להסית ביתר שאת. כל הטוען לכתר בקרב מאמיני דת מוחמד יוצא מגדרו כדי להציג את עצמו כ"מגן המסגדים" מפני הציונים. העובדות, כרגיל, לא משנות ולא חשובות. דבר לא מאיים על חופש דתות, לרבות האסלאם, בכל חלקי ארץ ישראל שנמצאים תחת שליטה ישראלית. גם ארדואן יודע זאת, אך הוא למד את אמנות התעמולה ומיטיב לעשות בה שימוש ציני ויעיל. מה הדרך הטובה להסיח את דעת הקהל מבית מהפרות זכויות האדם, מטיהורים של כל בעלי דעה שונה, מסגירת העיתונים ומהפיכה של טורקיה לדיקטטורה? נכון, הטחת האשמות שווא בישראל תעוור את עיני המאמינים ותשכיח מהם את הצרות האמיתיות.

באופן פרדוקסלי, נכונותה של ישראל לחפש פשרות, להרגיע ולפייס לא מסייעת לנפץ את השקרים. לפעמים ההפך הוא הנכון. העולם יכול לקבל התעקשות של מדינה זו או אחרת על עמדתה )גם אם לא מסכים לה(, אך הוא יתקשה לקבל חוסר בהירות ושינוי עמדות. הססנות היא האויב הגדול של כל מערכה הסברתית. כדאי שנשאל את עצמנו מדוע דווקא אויבי ישראל, אלה שלא בוחלים בא לימות וברצח, אלה שאף פעם לא מוותרים ורואים בכל ויתור שלנו סימן של חולשה, מצליחים יותר מאיתנו בש כנוע של רבים כל כך בצדקתם. התשובה – או ליתר דיוק אחת התשובות - נמצאת בגוף השאלה. ויתרנו יותר מדי, שידרנו יותר מדי נכונות לפשרות, והעולם הרי יוצא מתוך נקודת ההנחה שאף עם לא יוותר על מה ששייך לו בדין ובצדק. "אתה מוותר – משמע אינך צודק", חושבים מי ליוני הצופים מן הצד ומעניקים את אהדתם לצד הבלתי מתפשר, העקשן והאלים.

לכן חובה עלינו לזקק את המסר ולמקד את כל המאמץ בהדגשה של זכויותינו ולא בזכויות של אחרים. הזכות שלנו על ארץ ישראל, הזכות על ירושלים והזכות על הר הבית אינן ניתנות לערעור, והגיע הזמן לממש אותן ביישום בלתי מתפשר של הריבונות בכל חלקי הארץ. כבר לפני מאה שנה השכילו היהודים להבין שאין ציונות בלי ציון, וכעת צריך להפנים שאין הסברה ציונית בלי הסברה של ציון.

יש מצבים שבהם כדאי )או שמא אין מנוס( להסכים לוויתור טקטי כזה או אחר בשטח, אך אסור לוותר ולס גת מעמדות ברורות שמשדרים החוצה. על ויתורים כאלה משלמים ביוקר באובדן קהלים שלמים שעוברים לתמוך באויבינו. ישראל חייבת להראות לעולם עמדה נחרצת ובטוחה שמממשת את ריבונותה בכל הארץ בכוח הזכות, כדברי מנחם בגין. הדרך לניצחון ההסברתי שלנו עוד ארו כה, אך הנחישות והעמידה העיקשת על זכויותינו יובילו אותנו אליו.