להילחם על האמת מול כזבי אל אקצא

ככל שמתרחבות שורותיה, כך נחשפת קואליציית אל אקצא כקואליציה של שקר ודם וחבריה מתחרים בינם לבין עצמם מי יעלה על מי בהסתה ובקיצו ניות. הראשון יתייחס לאל אקצא כ"מותקף", השני כ"שדוד", הש לישי כ"מחולל" וחבריו ידב רו על אל אקצא ש"טומא" או "טונף" על ידי היהודים. החב רות ב"קואליציה" הזאת מעניקה לכל אחד משותפיה "תעודת כש רות" ויושר בעיני הציבור וסביבת ההתייחסות שלו. חלק מהשותפים לעלילת "אל אקצא בסכנה" ונ גזרותיה אכן מאמינים לשקרים של עצמם. חלק איבדו את היכו לת להבדיל בין דמיון למציאות, והאחרים משקרים במודע. המכנה המשותף לכולם הוא הרווח הפו ליטי דתי מנהיגותי שהם מפי קים ממנה.

בקואליציה הזאת חברה הת נועה האסלאמית הישראלית, שאחד מראשיה ממחזר ממש בימים אלה בדיה עתיקה, הפעם בדמות סיפור על חומרים כימיים ממוססי קירות שהוטמנו כבי כול ידי ישראל בקירות מסגד אל אקצא.

אבו מאזן, שאחד מדובריו, טייב עבד אל רחים, מצהיר בשמו כי פעולות ישראל בהר הבית הן "צעד בדרך להקמת בית המק דש המדומה"; פתח, תנועתו של אבו מאזן שמבטיחה לנו שהפ לשתינים יסכלו "בדמם" הצבת מצלמות בהר הבית; וגם ארדואן ששוב קורא לכל המוסלמים לה גיע לירושלים ולהגן עליה מפני זוהמת היהודים שמטנפים את אל אקצא. חמאס קורא ל'"ימי זעם" כדי "להצית את האש"; וגם ירדן מספרת לתושביה על ה"מתנחלים שטימאו את אל אקצא"; בקטאר מוצגות קריקטורות בדמות שטן ודרקונים רושפי אש עם סמלי מגן דוד שמאיימים לבלוע ולכלות את אל אקצא; ואפילו סעודיה ומצרים אינן מרשות לעצמן שלא להצטרף ל"מדורת השבט". וכל זאת עוד בטרם הזכרנו את איראן, חיזבא ללה סוריה או אינדונזיה. כולם שם, מי בחזית ומי מאחור.

הדוגמאות להסתה הקשה, שה פכה את אל אקצא מאתר דתי לכלי שמייצר טרור, הן רבות מספור ונוכחת בהוויה הדתית, התקשורתית והאקדמית. החלק ה"ויראלי" שלהן הוא מאות ואל פי סרטונים וקריקטורות, שנהגו על ידי שכירי עט וממון ומוחות שטופי מוח ושנאה.

הבעיה היא שאנו נמצאים כל העת בעמדת התגוננות, ונסיגה, והתנצלות. איש אינו מזכיר לעו לם שאת הוויתור העצום, הענק והלא ייאמן בהר הבית, עשתה ישראל כבר ב .1967 איש אינו מציין שמדינת ישראל, מדינת העם היהודי, היא שנטלה ב 1967 את הר הבית, המקום הקדוש ביותר עבור העם היהודי, והפ קידה אותו בידיה של דת מתחרה, האסלאם, שבעבורה הוא המקום השלישי בקדושתו בלבד - תוך פגיעה קשה בזכויות היהודים שם. העובדה הזאת, שהיא הדבר הכי לא מתקבל על הדעת, הפכה משום מה להיות מובנת מאליה, למרות שהיא ממש אינה כזו. אין אח ורע ביחסים בין דתות בעולם לוויתור מסוג זה ,או בסדר גודל שכזה, אבל ישראל מצניעה אותו, ומחביאה אותו, כאילו לא היה.

אפילו את האל"ף בי"ת יש ראל אינה עושה. היא אינה אומ רת לעולם את האמת הכי בסי סית ואלמנטרית - שהר הבית הוא בראש ובראשונה מקום קדוש ליהודים. השיח השקרי שמשתולל כיום - וישראל מבלי משים מש תפת איתו פעולה - מתנהל כל העת אך ורק סביב קדושתו של המקום למוסלמים. במרכזו עו מדת שאלה אחת ויחידה: באיזו מידה ישראל מתחשבת ומכבדת קדושה זו? באיזו מידה ישראל שו מרת או אינה שומרת על הסטטוס קוו שם. מהשיח נעלמה לחלוטין קדושת המקום לעם היהודי. מה שיח נעלמו לחלוטין שורה של שינויים מהותיים שהמוסלמים, ולא היהודים, ביצעו בסטטוט קוו - כולם לרעת הצד היהודי.

יש לעם היהודי מקורות היס טוריים, תורניים וארכיאולוגיים, המלמדים על זיקתו לירושלים ולהר הבית, אבל יש מקורות נו ספים, שאיננו עושים בהם שימוש: עד לפני 50 שנה היו כתבי המוס למים, הדתיים וההיסטוריים, גדו שים בציטוטים המלמדים על זיקה יהודית ברורה להר הבית ולירו שלים; זיקה שאותה הם מכחישים לחלוטין כיום. אין צורך ביותר מדף פייסבוק שירכז כמה עשרות מובאות משם בשפה הערבית )עם תרגום לאנגלית( כדי להדוף את השקר הזה, אבל אפילו המינימום הזה לא נעשה.

זהו לא פחות מליקוי מאורות; סוג של שיתוק ותבהלה שאחזו בנו מול האלימות, הטרור, ההס תה והשקרים. הגיע הזמן להת נערות ולאינתיפאדה הסברתית; למתקפת עובדות שתתמודד מול הדם, ההרוגים, הפצועים והשק רים שקואליציית אל אקצא ויל קוט הכזבים שלה מביאים עלינו.