העשור הבא מתחיל היום

את רעש מכונות הדפוס בלילה שבין 29 ל 30 ביולי 2007 לא אשכח לעולם. ואת ריח הצבע, ואת הבזקי האור, ואת מרוצת המסילות, ואת הגיליון החדש, הטרי, של עיתון חדש שנולד לפני עשר שנים בדיוק - "ישראל היום".

"'ישראל היום' מעמיד עצמו למבחן אחד בלבד: מבחן הקוראים", נכתב בגיליון הראשון הזה, "נעשה הכל כדי לעמוד במבחן הזה בהצלחה".

והשבח לאל, עמדנו בו, ובהצלחה. לא חלפו שנים הרבה, ובסקרי ,TGI המודדים את החשיפה לציבור הקו ראים, הגענו למקום הראשון כעיתון הנקרא ביותר בישראל בימי חול. ולפני כעשרה ימים, ב TGI החדש, הגענו למקום הראשון גם בסופי השבוע.

העשור שחלף היה מסע מופלא, מרתק, מאתגר. עבודה יומיומית קשה ומפרכת בשוק הדעות - מול מונופול בוטה, גס וציני של התקשורת הקיימת, מול צביעות, שחצנות ונרקיסיזם של מי שנדמה להם שהשכל הופקד כולו בידיהם. כן, מול תקשורת שמאלנית, הסוגדת ל"תהליך השלום" ואינה מוכנה לשמוע שום דעה אחרת. מול תקשורת שפטרה בבוז את "החינמון", אף שרובה משודרת, או עולה ברשת, בחינם.

אבל מה שמותר להם, בעיניהם אסור לנו. אנחנו מכירים בז כותם להביע דעתם, אף אם הם טועים. הם לא מכירים בזכותנו להביע דעתנו, אף אם אנחנו צודקים. ובחשבון של עשר שנים, הם יותר טעו, ואנחנו יותר צדקנו. הם טעו, אבל זה לא הפריע להם לקום שוב ושוב, ולהמשיך ולפרשן עד אין קץ - עד הטעות הבאה.

ובדרך הם איבדו את ציבור הקוראים, הצופים והמאזינים. כי לציבור נמאס לקום בכל בוקר ולשמוע שהוא חי לכאורה במ דינת עולם שלישי, מדינת עוני, מדינה העומדת על סף חורבן. וזאת מהטעם הפשוט, שזאת אינה ישראל. והישראלים ברובם המכריע גאים להיות – ישראלים.

וב"ישראל היום" אנו זוכרים תמיד, שקודם כל - אנחנו יש ראלים. ושמדינת ישראל היא המדינה האחת והיחידה של עם ישראל, ואין בלתה. ושקו אדום ודק שומר עליה - צה"ל, והמש טרה, וכוחות הביטחון. ו"ישראל היום" הוא שהחזיר לשימוש את המילה האחת, הכל כך חשובה ואמיתית - "כוחותינו". "דבר גדול הוא העיתון" כתב פעם איש גדול, זאב ז'בוטינסקי. ציטטנו אותו בעבר; נצטט אותו גם בעתיד. במשך העשור הזה היה לי הכבוד לשמש עורכו הראשי של העיתון. תודה לעמיתיי על הזכות לעבוד לצידם. תודה למשפחת אדלסון שהקימה את העיתון. ברכות הצלחה לעורך החדש, בועז ביסמוט, ולכל אנשי "ישראל היום".

ותודה ענקית לקוראים. עשור אחד חלף. העשור הבא רק מתחיל, היום.