"אזריה ירה כי חש שמגיע למחבל למות"
158 עמודי הכרעת הדין בערעור ההגנה והתביעה במשפטו של אלאור אזריה - ומסקנתם: "גרסת המערער כבושה ומתפתחת, ואין ליתן בה אמון" ● על הטענה שלפיה ירה כי חשש לחייו: "בשום שלב לא נראה המערער כמי שנקלע למצב לחץ ודחק" ● עוד נקבע כי פעל ממניעים נקמניים: "התנהלות אופי
"המניע לירי - נקמני" - כך הכריע אתמול חבר שופטי בית הדין הצבאי לערעורים בעניין החייל היורה מחברון, אלאור אזריה. במשך יותר מארבע שעות הקריא אתמול נשיא בית הדין הצבאי לע רעורים, אלוף דורון פיילס, את 158 העמודים של ההכרעה. בית הדין דחה את ערעורו של אלאור אזריה והרשיע אותו בהריגה. כן דחה בית הדין את ערעור ההגנה על חומרת העונש. ברוב של שלושה שופטים דחה בית הדין גם את ערעור התביעה, שביקשה להחמיר בעונש, והותיר אותו על כנו: 18 חודשי מאסר בפועל.
אם לא יוחלט אחרת, צפוי סמל )במיל'( אלאור אזריה להתחיל לבצע את עונשו בעוד כ 10 ימים, ב 9 באוגוסט בשעה עשר בבוקר בכלא 4 שבצריפין. לפי בית הדין הצבאי, עד אז ימשיך החייל לשעבר לשהות במעצר בית.
את הרמז הראשון להכרעתו המס תמנת של בית הדין, ניתן היה לקבל עת הודיע נשיא בית הדין הצבאי לע רעורים, אלוף דורון פיילס, כי השופ טים בחרו לקבל את עדותו של רב"ט ת' כאמינה, ולייחס לה משקל רב. רב"ט ת' היה אחד משלושה חיילים שהעידו כי לאחר הירי אמר אזריה כי ירה במחבל כיוון שהוא דקר חבר שלו, ולכן מגיע לו למות. "לא מצא נו לקבל את התזה שהעלה המער ער, שלפיה רב"ט ת' בדה מליבו את המשפט המיוחס למערער, על מנת לרצות את רצון חוקריו ו'להתיישר' עם רצונם של הרמטכ"ל ושר הביטחון דאז". כן הדגישו השופטים כי עדותו של החייל נתמכה על ידי עדויותיהם של שני חיילים נוספים.
בהמשך הדברים, קבעו השופטים כי עדותו של אזריה עצמו אינה אמי נה ומתפתחת, ומתחו עליה ביקורת חריפה. "גרסתו של המערער היא גרסה כבושה ומתפתחת, שאין ליתן בה אמון. עיון באמירותיו של המע רער במצ"ח, כמו גם בפרוטוקול בית הדין קמא, מלמד כי לאורך חקירותיו במצ"ח ובמהלך משפטו התקשה המ ערער להעמיד גרסה אחת, קוהרנטית, יציבה וברורה למהלך התרחשות הד ברים". עוד ציינו השופטים כי גר סתו של אזריה הוצגה בשלמותה רק בשלב מתקדם בהליך, לאחר שהתפ תחה, כארבעה חודשים לאחר שנעצר.
השופטים דחו את טענת ההגנה, שלפיה אזריה ירה כי סבר שנשקפת סכנה מהמחבל. כן הדגישו השופטים כי כאשר התבקש אזריה להצביע על גורם אחד שבפניו העלה את חששו ממטען, ציין כי אינו זוכר.
השופטים דחו עוד את טענתו של עו"ד שפטל, שטען כי אזריה היה בקשר עין עם המחבל במשך 9 שניות בלבד, ולא 11 דקות כפי שייחסה לו התביעה, וכי שניות ספורות לפני הירי הזיז המחבל את ידו. השופטים קבעו כי "תנועת היד האחרונה של המחבל היתה כשש דקות לפני הירי... דקות ארוכות לפני ביצוע הירי נצפה המחבל שכוב על גבו, עיניו עצומות וידיו שרועות לצדדים. הפעם הרא שונה שבה נצפה המערער יוצר קשר עין עם המחבל הייתה כארבע דקות לפני הירי".
באשר לטענת הסכנה ממטען, ציינו השופטים כי אכן עדים רבים העידו כי נשמעו בזירה צעקות אזהרה לפיהן המחבל נושא על גופו מטען. השופ טים ציינו כי למרות הצעקות, אזריה המתין כשתי דקות שלמות עד אשר ירה במחבל. "בשום שלב, לא לפני הירי ולא לאחריו, לא נראה המערער כמי שנקלע למצב לחץ ודחק, ולא הפגין פחד או סערת רגשות. טבעו של אדם החושש לחייו ולחיי הסובבים אותו כי יפעל בנמרצות, יזעיק את המפקדים ויזהיר את הנוכחים בזי רה מפני המטען", ציינו השופטים. "אולם המערער לא נהג כך. שניות לפני הירי פסע המערער לאיטו לעבר קסדתו ולא חשש להפנות את גבו אל עבר המחבל. גם הכנותיו לבי צוע הירי נעשו בצורה איטית, באופן מחושב ובקור רוח, ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם תחושת סכנה מיידית שחייבה מענה מיידי, בירי אינסטנקטיבי".
עוד ציינו השופטים כי גם לאחר הירי נראה אזריה רגוע ונינוח, ולא התריע בפני שום גורם על סכנה ממטען על גופו של המחבל. לפי השופטים, "התנהלותו של אזריה בזירה אופיינית למטווח ולא לזירת פיגוע טרור". לפי השופטים, המער ער אמר אמת בזירת האירוע, "והאמת היא שהוא ירה כי חש שמגיע למחבל למות, משום שדקר את חברו. מאוחר יותר, עת הבין את חומרת מעשהו, ניסה להצדיקו בתחושת סכנה, אך גם אז לא העלה חשש ממטען, משום שרעיון זה טרם עלה על דעתו".
עוד ציינו השופטים כי "המערער פעל בצורה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות הפתיחה באש, שאותן הכיר", ופסקו: "המניע לירי של המ ערער הוא נקמני".
בדבריהם מתחו השופטים ביקורת חריפה על בעלי תפקידים, בצבא ומ חוצה לו, שהתבטאו תוך כדי ההליך וחרצו את גורלו של המערער לשבט או לחסד. "התבטאויות כאלה צריכות להיות אחראיות, מרוסנות ומסויגות היטב", פסקו השופטים. "ניצול המ עמד הציבורי כדי להשפיע על הליך משפטי מתנהל מערער את יסודות המשטר ויש בו כמובן כדי לפגוע בא מון הציבור בבתי המשפט. בפרשה זו נחצו גבולות בהקשר זה, שקשה לה עלות על הדעת קודם לה כי ייחצו".