להתחבר לתשעה באב
היום בערב יתחיל צום ט' באב - היום שבו על פי המסורת היהודית נחרבו שני בתי המקדש. מה ערב ועד מחר בערב, במשך מעט יותר מיממה, נוהגים שומרי המסורת מנהגי אבלות, ובמרכזם הצום.
לקראת כניסת הצום ייסגרו בהדרגה בתי העינוגים, ובהם מסעדות, בתי קו לנוע, בתי קפה ומועדונים.
כבכל שנה צפויים להגיע הערב ומחר אל הכותל המערבי אלפי אנשים, שי תאספו לאמירת קינות ולקריאת מגילת איכה. על פי המסורת, לא נהוג ללמוד תורה בט' באב, וברחבי הארץ ייערכו גם הלילה אירועי שיח בשם "הלילה לא לומדים תורה". השנה יעמדו האירועים, הנערכים ביוזמת כנס שדרות לחברה ומכללת ספיר, בסימן "בין 70 לספי רה ל 70 למדינה". לדברי המארגנים, מטרת אירועים אלה היא "להוות במה להידברות ודיאלוג בין הצדדים השונים בחברה הישראלית ולתת ביטוי למגוון רחב של דעות".
לקראת צום תשעה באב פרסם מד"א הנחיות לציבור הצמים כדי שיוכלו לע בור את הצום בשלום ולא יזדקקו לטיפול רפואי. בכל שנה מטפלים צוותי מד"א בקריאות רבות של נפגעי התייבשות, חולשה, התעלפויות ותשישות בעק בות הצום והחום הכבד השורר בעונה זו. על פי ההנחיות, במשך היום - עד כניסת הצום - יש להקפיד על שתייה מרובה לפני הצום ועל אכילת פחמי מות וירקות. כמו כן ממליצים לחולים, לקשישים ולנשים בהיריון להתייעץ עם רופא לפני הצום.
במד"א ציינו כי על פי תחזית מזג (1934)ב תשעה באב של שנת תרצ"ד
הגיעה לאוזני ברל כצנלסון השמועה כי אחת מתנו עות הנוער יצאה למחנה קיץ, שת חילתו ביום הצום על החורבן. ברל, ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ, הזדעזע עד עמקי נפשו ופרסם מאמר מהדהד שנשא את הכותרת "חורבן ותלישות".
ברל תהה במאמר, "מה ערכה של תנועת שחרור שאין עימה שור שיות ויש עימה שכחה". "אלמלא ידע ישראל להתאבל במשך דו רות על חורבנו", כך ציין שם, "לא היו קמים לנו לא הס ולא פינסקר, לא הרצל ולא נורדוי... יהודה הלוי לא היה יכול ליצור את 'ציון הלא תשאלי', וביאליק לא היה יכול לכ תוב את 'מגילת האש'".
לא צריך לטרוח הרבה כדי לג לות סימני "חורבן ותלישות" גם היום. 1947 שנה אחרי חורבן בית המקדש השני, "סובל" תשעה באב מהיעדר "פופולריות" בקרב הצי בור הרחב. האבל על אובדנו של המקדש מתכנס בעיקר אל תחומי הציבור הדתי חרדי, וכמעט אינו חורג למעגלים רחבים יותר.
רוב הציבור היהודי בארץ - לא זו בלבד שאינו מחובר היום להוויית המקדש, שבעבר איחדה את העם; לעיתים הוא אף מנוכר לה. אפי לו בקרב הציבור הדתי, "המקד שיסטים" האדוקים, אלה שכוספים באמת למציאות של מקדש על כל הכרוך בכך, מהווים מיעוט.
לעומת זאת, הרלוונטיות של תשעה באב למרבית הציבור היהודי נעוצה עד היום בסיפור החור בן ובעדויות ההיסטוריות והאר כיאולוגיות לקיומו. אובדנה של החירות הדתית והריבונית מאפשר לציבור הרחב להזדהות גם בתקו פתנו עם רבים מתוכני היום הזה, והמאבק על הר הבית בדורנו מסייע אף הוא בכך.
תובנה משמעותית נוספת שמ חברת ציבורים בני דורנו לתשעה באב מגולמת במסורת היהודית, שתולה את חורבן הבית השני בריב האחים שסייע לאויב; הקנאים שסירבו להיכנע לרומי ולו במחיר מותם; דורשי השלום שרצו להציל את ירושלים בדרכם ונכשלו; פיק חותו של רבי יוחנן בן זכאי שהשיג מרומי את "יבנה וחכמיה" )המשך הקיום הדתי והתרבותי היהודי(, וגם המעשה בבר קמצא שגורש מס עודת שונאו, נעלב וכנקמה הסית את קיסר רומי נגד אחיו היהודים.
גם ישראל של ימינו נגועה בריב אחים ומתקשה מאוד להתמודד עם מחלוקות. לא פעם נדמה שבארץ חיים שני עמים יהודיים, המדברים בשפות שונות ומגיבים בדרך שונה לאותם אירועים.
לעיתים נראה שהעם היהודי חדל להתנהג כקולקטיב; שציבו רים שונים מגלים נאמנות חזקה יותר לקבוצת ההתייחסות שלהם מאשר לכלל ישראל.
כבודן של הקינות המסורתיות ומגילת איכה לא ייגרע אפוא, אם היום הזה יוקדש גם לקידום ה"יחד", למציאת דרכי גישור והידברות בין חלקים שונים בח ברה: בין דת למדינה, בין המדינה היהודית למדינה הדמוקרטית, בין "היהודים" ל"ישראלים", בין ימין לשמאל ובין דתיים לחילונים.
המחלוקות יוסיפו להתקיים בתוכנו, אבל אולי נדע טוב יותר כיצד לתעל אותן למסגרות של ויכוח, הידברות וגם לדרכי הכר עה מוסכמות.
האתמול רצוף הפילוגים, שכבר הביא עלינו חורבן, מחייב אות נו לדאוג לכך שגורלו של המחר יהיה שונה. תשעה באב הוא מועד מתאים לכך.
כבוד הקינות ומגילת איכה לא ייגרע אם היום הזה יוקדש גם לקידום ה"יחד", למציאת דרכי גישור והידברות בין חלקים שונים בחברה