אחרי החגים: החיים האמיתיים שלנו
א חרי החגים הגיע. כבר מאז פסח אנחנו מחכים לאחל רי החגים האלה, כי אמנם פסח אבל תכף סוף שנת הלימודים, ואוטוטו החופש הגדול, ואחר כך חגים ואחר כך? אחר כך, כנראה...
הכי טוב לדחות לאחר כך מה שאין כוח לעשות עכשיו, ולהיות יותר טובים מחר, כי היום התעייפנו. אז עכשיו "אחרי החגים" כאן, אבל הם כאן כדי להזכיר לנו שהחיים הם כאן ועכשיו, כל יום, ולא ממש משנה להם אם חג או שוב שבת, אם יש עכשיו רצף חופשות או שסוףלסוף אפשר ללכת לעבודה.
החיים הם כאן ועכשיו – בהצלחות שלנו, אבל גם בכישלול נות. לא רק מי שרצינו להיות, ולא רק מי שהבטחנו שנהיה. לא רק הדפדפת החדשה שקנינו בתחילת השנה והבטחנו לעצמנו שתישאר ככה, ולא רק העטים הצבעוניים שמנצנל צים אלינו מדלפק החנות.
החיים הם כאן ועכשיו, גם על הדפדפת המקומטת, העט שנגמר והמחק שאיבדנו. גם כשהבטחנו לעצמנו לא לצעוק שוב ומצאנו את עצמנו עם גרון ניחר. הם כאן ועכשיו, על הצחוק והצער, על השמחה והכאב. כל יום שחלף הוא יום שהיינו בו הכי טובים שיכולנו, הכי שרצינו, הכי שתכננו, הוא יום שהיינו בו מי שאנחנו, גם כשהיינו הכי טובים שלנו, וגם כשרצינו אבל הצלחנו פחות.
החיים הם כאן ועכשיו – מי שאנחנו, מה שאנחנו עושים, ואיך שאנחנו מדברים אל ההורים שלנו, אל בני הזוג שלנו, אל הילדים, אל המשפחה והחברים. הם כל יום שהחלטנו להיות נחמדים אליהם עכשיו, גם אם רצינו ולא הצלחנו. החיים הם לא להתבוסס בצער על מה שהיינו צריכים להיות, אלא לחיות את הכאן ועכשיו - להיות טובים יותר, עכשיו, היום, מחר.
הם כאן גם במה שהבטחנו לאחרים ולא עמדנו, במה שהל בטחנו לעצמנו והצלחנו עוד פחות. החיים הם כאן ועכשיו והשגרה מתחילה כדי לסלוח לעצמנו, כדי לשמוח בעצמנו, כדי לזכור שגם לנו מגיעים חסד ורחמים, וגם אנחנו עושים טעויות, אבל גם אנחנו קמים מהן וממשיכים להאמין בעל צמנו. כי מחר או מחרתיים או אחרי החגים עוד יגיע, ועוד ננסה ועוד נצליח.
נתחיל דיאטה, נירשם לקבוצת ריצה, נסדר את הארון, נחשוב מה ללמוד, נסיים את התזה, נצא עם בן הזוג לדייט שבועי, נשקיע בשיעורי הבית של הילדים, נגהץ בכל שבוע, נבקש העלאה, נעבור תפקיד, ניעלב פחות, נשמח יותר, נשיר במקלחת בקול, נחפש דירה, נעבור בנק, נהיה עשירים, ננסה להבין מה זה ביטוח חיים, נעמוד על הזכויות שלנו, נשאף גבוה, נגיע רחוק. ואם לא אחרי החגים האלה, אז אחרי החל גים של השנה הבאה.