"אצלי יש מחשב לכל ילד"
רפי סופר אוסף מחשבים ישנים, מטפל בהם ומתקין אותם אצל נזקקים גם בגיל 87 אין לו כוונה לעצור "זה עונג לראות את הילדים יושבים לעשות שיעורים או סתם משחקים; אני עושה את זה למען המדינה" פרויקט מיוחד: 70 ישראלים שנעים להכיר
רפי סופר בן 87 אבל לא מכיר את המושג פנסיה. לאורך 30 שנה הוא אוסף מחשבים שתורמות חברות גדולות אל מחסן ביתו, מטפל בהם במעבדה שהקים בביתו ומעביר אותם לנזקקים.
הוא נולד בעיראק ועלה לישראל בגיל 4 עם סבו ואמו. הם התגוררו בירושלים ורפי למד בבית הספר של הקולג' טרה סנטה, והיה אחד מחמ שת התלמידים היהודים היחידים בין 600 נוצרים ומוסלמים. בגיל ,17 הלך לקורס הראשון בקוד מורס שנפתח בצה"ל ושירת בחיל הקשר. "זה היה בשייח' מוניס, זכיתי גם לתקשר עם אוניית מעפילים אחת", הוא נזכר.
עד 1970 עבד כטכנאי קירור ומי זוג אוויר וכסוכן של חברת תדיראן. לאחר מכן הוא נכנס כשותף במפעל "עדן" לייצור טחינה וחלווה, ובתום כ 17 שנים החליט למכור את חלקו ולהקדיש את חייו להתנדבות.
"בהתחלה הייתי מתקין מיחשוב בהתנדבות במוסדות שונים בפתח תקווה", הוא מספר, "ראיתי כמה טוב זה עשה למעונות היום והחל טתי לנסות לגייס מחשבים. אז עוד לא היה אינטרנט ופניתי בפקס לכל מיני חברות וביקשתי שיתרמו מח שבים. אף אחד לא ענה לי.
"כשסוף סוף צלצל אלי אדם מח ברת הביטוח מגדל ושאל אותי כמה מחשבים אני רוצה, העזתי להגיד לו 'חמישה' והוא אמר 'בוא תיקח'. כשה געתי הוא לא זכר על כמה סיכמ נו, אז הייתי חצוף ואמרתי 'עשרה מחשבים'. כשראיתי שהוא לא נבהל שאלתי אותו כמה אפשר לקחת, והוא אמר שצריך לפנות מחסן עם 125 מחשבים. לקחתי הכל ואחסנתי אצל חבר שהיה לו לול לא פעיל במושב מגשימים. בחופשת קיץ, בעזרת אחד מנכדיי, חילקנו את כל המחשבים".
רפי ממשיך לפנות לחברות גדולות שתורמות לו ובהן יואל גבע, מדיסון וחברות קולנוע. בעזרת עובדות סו ציאליות בעיריות שבין גדרה לחד רה הוא מחלק את המחשבים למשפ חות נזקקות. "עד היום חילקתי בערך 900 מחשבים", הוא מספר. המחשבים, הוא אומר, מביאים לשינוי גדול בקרב שכבות אוכלוסיה מתקשות: "יש אוכ לוסיות שההורים בהן לא יודעים קרוא וכתוב, אין להם כסף, הילדים לא יכו לים לעשות שיעורי בית. נכון שהב טיחו 'מחשב לכל ילד' אבל בינתיים זה עוד לא קורה ויש ילדים בלי.
"אני בא אליהם הביתה, מרכיב להם את המחשב ומקבל סיפוק הרבה יותר גדול ממה שאני נותן. זה עונג לראות את הילדים יושבים לעשות שיעורים או סתם משחקים, גם ההורים לומדים דרך המחשבים. בלי מחשב היום אתה כלום, אין מה לעשות. המדינה היתה צריכה לדאוג לזה, אבל עובדה שיש מקומות שאין בהם. שירותי הרווחה פונים אלי ואני לא עושה את זה למ עני, אני עושה למען המדינה, אם הם יתקדמו ויצליחו כבר עשיתי וזכיתי".
רפי סופר - חבר בעמותת רוח טובה המחברת לאורך כל השנה בין אנשים המבקשים להתנדב לבין עמותות הז קוקות למתנדבים - מבקש כיום עזרה בעיקר מבעלי הבתים שאליהם הוא מגיע: "קצת יותר קשה לי היום אבל אני לא יכול להפסיק".