בכי ללא דמעות בין אושוויץ לבירקנאו

ב כיתי ללא דמעות במצעד החיים המטלטל בין אושוויץ לבירקנאו. תחושה של מחנק נוראי ועצב תהומי עטפו אותי. לצד הצער העמוק הרגשתי קרוב כל כך לנשמותיהם המעונות של אחיי ואחיותיי, ביום העוצמתי הזה.

סמוך לביתן 18 באושוויץ, שבו היו יהודי הונגריה, ניצבה משלחת מיפן ושרה בעברית בקול גדול. המדריך הנרגש שלהם, שענד טלאי צהוב מאולתר על דש הבגד, הסביר בעברית על חשיבות ההשתתפות במצעד החיים, וסיים בברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". הסולידריות הכנה שלהם חי ממה את הלב והעניקה תחושה שיש תקווה לעתיד טוב יותר. בתוך הביתן - שחזור של קרון קטן שאליו נדחסו 200 יהודים אומללים, ששיוועו רק למעט אוויר צח ולגימה של מים, לצד צילומים מזוויעים של יהודים שלדי אדם שהורעבו, הוכו והושפלו עד עפר. צעדתי באיטיות את המרחק המפריד בין שתי מפלצות הרצח ההמוני שהקימו הנאצים ועוזריהם באושוויץ ובבירקנאו. לראשי כיפה צחורה ועליה מגן דוד, שבלט למרחקים. הזמן לא נוכח בצעדה. המחשבות מנסרות את הלב, תולשות אותו ממקומו. אני רואה בעיני רוחי ילדה קטנה זועקת לעזרה שלא תגיע, בזמן שהוריה המיוסרים נושמים את נשימותיהם האחרונות ונחנקים בעיניים קרועות מהלם ומחידלון.

בכל פסיעה אני מרגיש את הזוועות האיומות שהמיטו הנאצים על בני עמי בניסיון לעקור את שורש קיומנו מעל פני האדמה. הכאב בלתי נתפס, היגון מכה ללא רחם. אני חושב על כולם. הם צועדים איתי בדממה משתקת. לא היה כדבר הזה בתולדות האנושות ומי ייתן שלא יהיה. חלפו יותר משבעה עשורים וכמו לא חלף הזמן.

במקום המקולל הזה שבו המוות שלט ביד רמה, צועדים בגאון 15 אלף יהודים ושאינם יהודים, אוחזים ועטופים בדגלי ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, שהתגבר על האובדן ועל הטרגדיה שהתחוללו במחנות הרצח המחרידים האלה. אדוארד מוסברג, ניצול שואה, שרוב בני משפחתו נרצחו בשואה, צעד במדי אסיר עם ספר תורה והחזיק את ידה של נכדתו, הניצחון הפרטי שלו. אני חושב על סבא שלי, ארנסט עליו השלום, שראה את הסכנה מתקרבת ונס על נפשו מברלין כבר ב 1933 וכך ניצלו חייו מציפורני הנא צים, וגם על סבא הרב זרובבל זצ"ל, שעזב עושר מופלג בפרס כדי להכות שורשים בארץ ישראל. נשמותיהם צועדות איתי.

בכיתי ללא דמעות באושוויץ בירקנאו. בכי משחרר מעמקי הנשמה, שה רגישה קרובה כל כך אל אחיה ואחיותיה שנרצחו כאן ואותם כלל לא הכירה, אבל לנצח יהיו עימה. המוות ניבט בכל צעד באושוויץ בירקנאו, אבל ההש מדה השיטתית לא הכניעה אותנו. קמנו מתהומות הסבל והרצח של אושוויץ ובירקנאו. אנו צועדים כאן בראש מורם כמנצחים. בני עמי בחרו בחיים.