גלי, מחכה שיגידו שזה לא קרה

גל זונדלביץ'

אחת מהבנות בחדר התחילה לבכות. אני הולכת אחורה, צעדים גדולים. זה לא יכול להיות. אני רק מחכה שמישהו ייכנס ויאמר לי שהוא עובד עלי, שתכף גלי תיכנס בדלת ותגיד שהיא פה.

עמדתי בחדר עם התיק על הגב, התכוונתי ללכת הביתה כשהוא עצר אותי ואת השמיניסטיות ואמר שהוא צריך לומר לי משהו. מה כבר יכול לקרות? עמדנו שם ופניו נפלו, הרצינו ברגע. "זה נראה רציני", אמרה מישהי בגיחוך. אף פעם לא ראיתי את פניו כל כך רציניות. נזכרתי שלפני כמה דקות הוא קיבל הודעה ואותה הבעת פנים הופיעה. הבעה שבשורה מרה היכתה בו.

"זה די קשה", הוא אמר. "גלי בללי היא אחת מהנספות", הוסיף. המילים שלו מהדהדות לי בראש. גלי? מבזיק לי זיכרון בראש, בישיבה שעשינו איתה לפני כמה חודשים. היא ישבה על הרצפה ועזרה לי, נפגשנו כל כך הרבה פעמים ודיברנו. היא עזרה ותמכה. לא תמיד חשבה שמה שאני עושה נכון, אבל תמיד ניסינו יחד למצוא פתרון.

אחת מהבנות בחדר הת חילה לבכות. אני הולכת אחורה, צעדים גדולים. צוחקת. זה לא יכול להיות. רק מחכה שמישהו ייכנס ויאמר לי שהוא עובד עלי, שתכף גלי תיכנס בדלת ותגיד שהיא פה.

גלי, הלכתי לבית הספר שלך, ועד שלא ראיתי את הפרצופים של החברים שלך לא באמת הבנתי. הם יושבים שפופים, אופפת אותם הילה של אבל. הלב שלי נשבר.

הדמעות פרצו מעיניי. ישבתי על ספסל ובכיתי. איך את, המנהיגה של הסניף, שאחראית על הכל, את שתמיד עוזרת, נותנת דוגמה, תמיד אמיתית וכנה, איך את, שמתנדבת, תורמת, שמחה וצוחקת, איך את נה רגת? זה כל כך לא פייר.

גלי, את נתת לי השראה. את מדהימה. שמחה שזכיתי להכיר אותך, שמחה שזכיתי להיות לידך. היית בן אדם משפיע וערכי, ורק עכשיו יצא לי לראות באמת כמה. אנחנו שבורים. הביאה לדפוס: נצחיה יעקב

גל וגלי