ללמוד מהטרגדיה

המחיר הכבד שגבה אסון השיטפון הגדול בתולדות ישראל אינו נותן מנוח - גם בשל הידיעה הברורה לכל שהטרגדיה יכולה היתה להימנע על נקלה, וגם בגלל הדיון הנוסף והנרחב שאיננו מקיימים כראוי על "תרבות הסמוך", של נוכח ניסיון העבר הצורב קשה להפריז בסכנותיה.

במקרה הנוכחי, כבר בתחילת השבוע שעבר ני תנו התרעות על מערכת של שלושה ימים שתכ לול גשמים עזים ושיטפונות, כך שלא היה מדובר בהפתעה. נכון הוא שלרוב מזג האוויר בארצנו הוא "צפוי" במובן מסוים לאורך מרבית ימות השנה ותחזיות, מטבען, רחוקות מלהיות מדע מדויק. אלא שדווקא משום כך היה צריך לשים לב להת רעות שניתנו מבעוד מועד. עלינו להקפיד להיות קשובים להנחיות ולהיערך בהתאם, ולא מדובר בתורה מסיני: סכנת שיטפונות היא התרעה לכל דבר, ולכן - כשיש התרעת שיטפונות, לא נכנסים בשום אופן לערוץ נחל או לסביבתו הקרובה. זו סכנת חיים, במלוא מובן המילה.

הדיון האקדמי בשאלה "האם זו הסערה החרי גה ביותר?" ימשיך להעסיק בזמן הקרוב מדעני אקלים )כרגע עדיין קשה לקבוע; אירועים כאלה התרחשו בחודשי אוקטובר ,1987 ,1997 ,2015 בפברואר 1975 ועוד(, אם כי מובן מאליו שאין זה משנה דבר עבור משפחות הרוגי האסון הנוכחי.

חשוב לדעת את עובדות הטבע: שיטפונות בנח לים מתרחשים מדי שנה, ולעיתים, אם לא מקפי דים על ההנחיות, הם גם גובים את המחיר החמור מכל. דווקא העובדה שמדובר בעשרה תיכוניסטים ממכינה קדם צבאית שנקטפו בדמי ימיהם צריכה להקל עלינו לנהל דיון חינוכי ערכי בעניין. מבלי לגעת בכשלים המסתמנים במקרה הנוכחי, אפשר ורצוי לדון - מעשית - בהשלכות האופי ההרסני של "תרבות הסמוך", על כל המשתמע מכך. זהו בעצם שיעור בהקשבה לטבע )שממנו התרחקנו(, וחשוב מכך - לסביבתנו הקרובה; שיעור בצניעות למול איתניו וביחס לעצמנו; ובעיקר על הרצון להיפרע לחלוטין מהנחיות כובלות ומ"סמכות". בנפשנו הדבר. הנה שיעור חובה לבתי הספר.

בהחלט מומלץ ואף רצוי לטייל בארצנו היפה פייה. אין סיבה להיכנס לחששות מיותרים. אפשר להתענג על הטבע, להקשיב לו וליהנות מחברתו. כל אלה - בלי לקחת סיכונים מיותרים וכך גם לשמור על עצמנו.

נכון, זה אמור היה להיות מובן מראש. לכן זה מסתכל במיוחד. אבל אולי כעת, לאחר שחזינו במחיר הכבד ששילמו עשר משפחות ההרוגים, המסר הזה יהדהד בצורה מוחשית הרבה יותר.