השבוע: שתי אופרות של מוצרט
שתי הפקות אופרה שיעלו השבוע - "דון ג'ובאני" ו"רחמיו של טיטוס" - הן הוכחה מצוינת לכך שיש בישראל זירת אופרה מקומית שוקקת גם מחוץ לאופרה הישראלית
שתי הפקות אופרה מסקרנות יעלו השבוע: התזמורת הקאמרית היש ראלית תעלה את "דון ג'ובאני" של מוצרט בשיתוף עם "הקשר הווקאלי וינה תל אביב" 2-1) במאי במוזיאון תל אביב(, ו"רחמיו של טיטוס", האופרה האחרונה שכתב מוצרט, תעלה בשיתוף האוניבר סיטה למוזיקה ולאמנות של העיר וינה ו"מיתר אופרה סטודיו", התוכנית לזמרים צעירים באופרה הישראלית 2) ו 5 במאי באולם הקטן בבית האופרה הישראלית, הכניסה חופשית בהרשמה מראש(.
שתי האופרות יעלו בהפקות מקוריות בבימוי רוזמרי דנציגר )דון ג'ובאני( ושירית לי וייס )טיטוס(. שתי ההפקות מדגימות שוב עד כמה מגוונת ועשירה זירת האופרה המקומית, שההפקות "הגדולות" של האופ רה הישראלית הן רק קצה הקרחון שלה.
לי וייס היא מבמאיות האופרה הבולטות בארץ. היא ביימה אופרות באופרה הישרא לית, באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, עם התזמורת הסימפונית חיפה, עם תזמו רת הסינפונייטה באר שבע ובבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה. כמו כן, היא ביימה כמה הפקות בחו"ל. "רחמיו של טי טוס" מעמידה אתגר חדש ומורכב במיוחד.
"זו אופרה עם מוזיקה גדולה, אבל הד מויות לא מאוד מתפתחות ולמעשה במ ערכה השנייה לא קורה כמעט כלום", היא מספרת, "השלטונות ההבסבורגיים הזמי נו את האופרה ממוצרט והיא נכתבה כדי להאדיר את הקיסר. הדמויות אומרות את 'מה שצריך' ונכון פוליטית, ואני מנסה לחשוף קונפליקט מבעד למילים הנכונות".
האולם הקטן שבו תוצג "רחמיו של טי טוס" היווה גם הוא אתגר. "זו הפקה קטנה ובניגוד להפקות הענק של האופרה היש ראלית, אנחנו עובדים עם החומר היסו די עצמו - מוזיקה וטקסט - ופחות עם תפאורות גדולות ותלבושות משוכללות. את האולם עיצבנו כזירה שבה מתרחשות כל התמונות באופרה. הדמויות באופרה נשפטות כל הזמן. יש כאלה שמבקשות להציל ולתקן ואחרות חותרות לכאוס ולהרס. כזאת, למשל, הדמות הנהדרת של ויטליה, מהדמויות הנשיות הגדולות ביותר של מוצרט, שמתעלת את הכאב והנואשות שלה לנקמה. הקהל יהיה חלק מההתרחשות, אנחנו מנסים ליצור אפילו מעין תחושה קלאוסטרופובית שאי אפשר לייצר בהפקת אופרה 'גדולה' רגילה".
האופרה תלווה בפסנתר בלבד, בידי המנצח דוד זבה, ועם הזמרים נמנים איתן דרורי בתפקיד טיטוס ושקד סטרול בת פקיד ויטליה.