פספסו ממטר
מחוץ למגרש, כאן, 19:30 עובדה, מאקו TV
כלל ידוע בעולם האקטואליה הוא שכולם מבינים בספורט. אין מנחה או מנחת חדשות, שאין להם איזו תובנה ספורטיבית אחת או שתיים. בטלוויזיה וברדיו, ספורט זה המשהו הזה שכולם מבינים בו ומרשים לעצמם לחוות דעה. זו כמובן טעות. לרוב המנחים בפריים טיים הישראלי אין מושג בספורט. הם יזהו את מכבי תל אביב או בית"ר ירושלים, יודעים להבדיל אולי בין ג'ודו לקראטה אבל זהו. האם אי פעם מנחה תוכנית אקטואליה יעז לחוות איזו דעה בנושאי כלכלה או רפואה? ודאי שלא. אבל בספורט כולם מבינים.
את התוצר של התרבות הקלוקלת הזו ראינו ביומיים האחרונים בשני ערוצים מרכזיים בישראל. אמש שודר בתאגיד הסרט "מחוץ למגרש" שעוסק בכמה סיפורים של שחקני כדורגל ערבים יש ראלים וביום שבת הוצג ב"עובדה" סיפורם של בעלי מכבי תל אביב בכדורסל, שנוטים לא להתראיין ולכן היה מדובר לכאורה בהישג עיתונאי.
במושגים רפואיים, שני הסרטים סובלים מאנמיה חריפה ודו רשים בדחיפות מנות דם והרבה ברזל. שני מוצרים טלוויזיוניים פריכים ושבריריים, שיכולים היו להמריא גבוה אך לא כך קרה וחבל. קחו לדוגמה את סרט הכדורגל. לכאורה, הנושא הזה עשוי מכל החומרים שעבודה דוקומנטרית ראויה זקוקה להם, למעשה הסיפור כותב את עצמו. כדורגל, גזענות, הצלחות, כישלונות. ובסוף קיבלנו מה? מומחה היסטורי שמנתח לנו את המתרחש בעוד אנחנו מנמנמים מול המסך. האם מישהו טרח לבדוק את כמות השחקנים הערבים המשחקים בישראל בגילי הנוער? האם היה אפשר להגיע מהבדיקה הזו למסקנה שהעתיד בכדורגל הישראלי שייך לכדורגלן הערבי? האם בעקבות כך הסרט היה מקבל פאנץ' חזק יותר? בוודאי. העובדה שג'ימי טורק, השחקן הערבי הראשון שהגיע לנבחרת ישראל וכיכב בה, לא התראיין לסרט, פוגעת אף היא כמובן במכלול. פספוס מול השער, כאשר השוער לא נמצא בו.
על הסיפור של "עובדה" אין כמובן צורך להרחיב. "עובדה" לא מצטיינת בסיפורי ספורט: פעם הביאה "תחקיר" על כוכב הכדור גל אבי נמני שלא חידש דבר, פעם התרכזה במעודדות של מכבי תל אביב בכדורסל כאילו היתה חדשות השבת עם דנה ויס או אושרת קוטלר ובזה האחרון שעממה 200 אלף צופים שהקדישו לה את המוצ"ש שלהם וקיוו למשהו אחר.
כשמסתכלים על הסרטים הדוקומנטריים המקבילים בערוצים השונים בארה"ב לדוגמה, מקבלים מופת של יצירה ספורטיבית. עומק, סיפור אנושי והבנה לנפשו של חובב הספורט. נכון, רמת הספורט בישראל היא מגוחכת כשמשווים אותה למדינות המ תפתחות, אבל זה עדיין לא מספק את התירוץ ליחס כה מזלזל מצד יוצרים דוקומנטריים בישראל בכל הקשור לספורט המקומי.
משפחת סימפסון הפכה הלילה לסדרה המתוסרטת הכי ארו כה בפריים טיים האמריקני, עם 636 פרקים שהפכו אותה למה שהיא. הפרק המדובר היה אמור להכיל הפתעות מרובות מטעם התסריטאים ויוצרי הסדרה, שעומדים בפני מתקפה חזיתית מצד משועממי הפוליטיקלי קורקט בארה"ב, שהחלו לבוא בטענות על הדמויות הסטריאוטיפיות בסדרה כמו אפו המוכר ממוצא הודי, או השרת הסקוטי ווילי. היוצרים כמו תמיד ענו לעניין: "יש אנשים שעסוקים תמיד בלהיעלב". השאלה החשובה היא - איפה חובב הטלוויזיה הישראלי יזכה לראות את הפרק המדובר?