למרות האסון: אל תספידו את המכינות

אי אפשר להפריז בעוצמת הצער על מות תלמידי מכינת "בני ציון" בסוף השבוע שעבר, וגם אי אפשר לקבל בשום דרך את הרשלנות המסתמנת מתהליך קבלת ההחלטות להוציא טיול בשעה שיש התרעה חדה על שיטפונות באזור. אולם התבוננות בשיח של הימים האחרונים מלמדת כי רבים ממהרים לפסול מפעל שעושה עבודה מדהימה עבור העם והמולדת, מפעל המכינות הקדם צבאיות.

יש הטוענים כי החברה הישרא לית עוברת בעשורים האחרונים טר נספורמציה ערכית, בסגנון מדינות מערביות נוספות באירופה ובאמרי קה, בכיוון של פוסט מודרניזם, קרי כפירה בערכים של לאומיות, מסו רת ועוד, נטישת מוסכמות היסטו ריות, ערעור בלתי פוסק על החלטות הריבון ועוד. בהמשך לטענה זו, יש האומרים כי "עמוד האש" כבה כבר מזמן וכי הנוער של היום, דור ה Z כפי שמכנים אותו באסכולה המדעית, מחפש את הדרך.

והנה, בתוך התהליך הסוחף הזה, הלכה והתעצמה תופעה מדהימה: הנוער החל לחפש את מה שאינו מקבל - ואת אלו מצא במכינה. מדו בר במוסד חינוכי א פורמלי המחבר את האדם לקבוצה ומבליט ערכים קולקטיביים ואת חיבור האדם למול דת, וכל זה בהכנה לשירות משמעו תי בצה"ל. מובילי המכינות, שבסוף השבוע ספגו ביקורת ללא הפסקה, הם לרוב בוגרי שירות משמעותי בצה"ל, מנהיגים, אנשים שמגיעים ממקום אמיתי ונטול ציניות של רצון לעשות למען החברה והארץ. המבקרים, שנגררו לעיתים לשפה בוטה ולא עניינית, טענו כי המכי נות האלו גוזרות "קופון" איכותי על חשבון הציבור כדי להוביל פעילות שתרומתה בספק.

אולם אי אפשר להתעלם מכך שה נוער נוהר בהמוניו למכינות ורבים מהמסיימים הופכים לחיילים בעלי רצון התנדבות גבוה ואף לקצינים. ליבנו עם המשפחות, אך אסור לנו לפסול מפעל וציבור שלם של אנ שים בעלי רצון עז לחנך בגלל תקלה איומה. צריך ללמוד ממנה ולהמשיך הלאה, נכון יותר ומקצועי יותר.