התחיל עם פאסון, נגמר באסון

ככה חולפת לה תהילת עולם. ברגע אחד אתה המלך, המשיח, האיש שהפך את המועדון לאימפריה, ובפרק זמן קצר אתה מאבד את זה ולא רחוק מעימות פיזי אלים עם איתן טיבי, בדרך למשחק נוסף שבו אתה מאבד יתרון מבטיח - בפעם המי יודע כמה העונה.

כשמיטש גולדהאר הודיע לפני חודש וחצי שג'ורדי קרויף יסיים את דרכו בסוף העונה, זה היה ברור שמכבי ת"א גמרה את הסיפור מבחינה מקצועית ותשקע לתוך אווירת סוף קורס. אין מקום עבודה בעולם שבו העובדים יודעים שהבוס שלהם על זמן שאול ולא מורידים את הרגל מהגז.

עם זאת, מה שקרה שלשום בסמי עופר דרדר את המועדון לשיא שלילי של הרבה שנים. נניח לצורך הדיון האקדמי שאיתן טיבי עשה שביתה איטלקית והתארגן לאט לכניסה למשחק. ונניח שזה לא קרה מכיוון שאנשי הצוות היו עסוקים בהכנסת הצ'יפ של ה־SPG לגופייה. זה מצדיק השתוללות כזו והשפלה כזו? לעיני כל האוהדים וכל השחקנים? איפה נימוסי השולחן האירופיים? לאן נעלמו הפאסון והג'נטלמניות והדיבור המעודן? הרי אם יובל נעים או מנחם קורצקי היו עושים דבר כזה, היו תולים אותם בכיכר העיר, לא פחות.

וכל זה קרה מול העיניים של גולדהאר. סביר להניח שהוא כבר מצטער על ההודעה ההיא, ואולי על כך שלא חתך את העניין כבר בקיץ שעבר. לקנדי - כמו גם למי שיחליף את קרויף - מצפה כל כך הרבה עבודה בשיקום כל מה שקרה בפלייאוף העליון הזה.

כשמוסיפים לזה את הקיצוצים שהמועדון צריך לעבור בגלל בעיות הפייר פליי הפיננסי, והעובדה שעדיין אין מאמן חדש, ברור לכולם שהצהובים הולכים לתקופת ביניים שבה הם יצטרכו לבנות מחדש, כי קרויף מחזיר את הקבוצה כמעט במצב ,"AS IS" בעונה אחת יותר מדי, שמאיימת למחוק חלק גדול מכל מה שעשה למועדון.