ז'בוטינסקי: עט לכתוב, עת לעשות

עבודת התרגום של זאב ז'בוטינסקי ראויה בעיניי לברכה ולהתייחסות מיוחדת. זאת מכיוון שהיא מאירה את דמותו של ז׳בוטינסקי מזווית פחות מוכרת: כאמן יוצר. הוא היה, ללא ספק, אחד המנהיגים הציונים החשובים שקמו לעם ישראל,ועם זאת היה ענק רוח: סופר, משורר ומתרגם, שהניח כמה מאבני היסוד המופתיות של התרבות העברית המתחדשת. תרגומו הנשגב לשירו המפורסם של אדגר אלן פו 'העורב', הוא ללא ספק אחת היצירות המכוננות בתרבות זו.

יוצר, כל יוצר, סובל לרוב מרגישות מיוחדת, נקודת תורפה, שטבועה בו ומערערת את שלוותו: האם לכתוב על המציאות או לפעול לשנותה? אצל ז׳בוטינסקי, הציר הנמתח בין חיי הרוח לחיי העשייה עיצב את זהותו ואישיותו. עד שנות ה 20 המאוחרות לחייו ז'בוטינסקי בעיקר כתב; מחזות, שירים, תרגומים וסיפורים מופלאים. פרעות קישינב, ומאוחר יותר מאסרו, הביאו לכך שנטש את הכתיבה היוצרת כמעט לחלו טין, ובחר לגייס את כישרונו לשינוי המציאות. הפוגרומים זעזעו את נפשו והובילו אותו לתובנה שאין תועלת בשירה נשגבת, בזמן שעמו נשחט. "שני חלקים בליבי, שני שערים בו", אמר ז׳בוטינסקי, "האחד הוא לעמי, השני לתרבות, לספרות, לעט. אני נטלתי במו ידיי את המפתח ונעלתי את השער השני למען אשר לא יפריעני בפועלי למען העם. את המפתח זרק תי ממני והלאה, אל תהומות. מי יודע אם לא יבוא יום ואתחרט מרה על מעשיי". ז'בוטינסקי מעולם לא הפסיק להיות אומן. הוא רק הניח את העט ונטל את המפסלת, את הפטיש ואת האזמל. מסופר הפך לפסל ועיצב את המציאות כרצונו: גרע את שראוי לגרוע, את הגלות וקטנות המו חין, וחילץ מגוש השיש של המציאות הקשה את הציונות הנושמת של ימינו. זוהי אמנות נשגבת ביותר. זוהי האמנות של זאב ז'בוטינסקי. הביא לדפוס: יורי ילון