אתיופיה: להעלות את שארית הפליטה

הנה כמה עובדות בסיסיות להתמצאות מהירה יותר בפרשה הבלתי פתורה של העלאת "שארית הקהילה היהודית" באתיופיה: באתיופיה חיים כיום כ 8,000 "חברי הקהילה היהודית" הממתינים לעלות ארצה. רובם ככולם נטשו את כפריהם לפני שנים רבות והתקבצו בשתי ערים מרכזיות - אדיס אבבה וגונדר - שמהן יצאו אחיהם לישראל. לחלקם הגדול בני משפחה מקרבה ראשונה, הנ מצאים בארץ, שלא פגשו זמן רב.

ב 2015 קיבלה ממשלת ישראל החלטה רשמית להעלותם. ככל הנראה, רוב חברי הקהילה אינם מוגדרים כיהודים על פי ההלכה אלא כ"זרע ישראל" - כלומר יהודים מצד האב או מצד הסבא של האם. זאת, אף על פי שבפועל, קהילה זו מנהלת חיים יהודיים הכוללים בית כנסת מרכזי, שיעורי עברית ותורה, וחלקם הגדול אף נמנע מאכילת בשר לא כשר ומקפיד על שמירת השבת ומועדי ישראל.

בשבועות האחרונים מצאתי עצמי בלב סערה - פרשת העלאת הקהילה היהודית מאתיופיה, או לפחות מה שנשאר ממנה. יצר ההרפתקנות גרם לי להיענות בחיוב לנסיעה לאתיופיה לטובת הפקת סרטון על הקהילה היהודית שנותרה מאחור.

הדיון יכול היה להישאר קר ויבש, לולא נחשפתי למציאות של אותם אחים רחוקים. עם הנחיתה בבוקר נלקחנו לביהכ"נ באדיס אבבה. אבירה, המלווה היהודי המקומי שלנו - השולט בשלוש שפות - אמהרית, אנגלית ועברית - סיפר שיש יהודים המגיעים לבית הכנסת לאחר שעת הליכה, ושתפילת הבוקר אורכת כשעתיים. כשה גענו, הבנו למה: התפילה נאמרת בשתי שפות - עברית ואמהרית.

לאחר התפילה נלקחנו על ידי מנהיגי הקהילה לראות את מבנה המקווה, שצמוד לבית הכנסת. כמי שבנה מקווה פרטי בביתו, רמת הכשרות של המקווה נראתה לי מספקת. משם ביקרנו את בזנוש, אשה מבוגרת כבת 95 החיה לבדה בחדר קטן ללא מים זורמים. כל משפחתה - יותר ממאה צאצאים וארבעה דורות - נמצאת בארץ, והיא נשארה מאחור. נכדיה שירתו בצה"ל וסבתם מסורבת עלייה. ימים אחדים לפנינו הגיעה נכדתה מלווה בבעלה מראשון לציון, כדי לסעוד את סבתה חודש ימים.

התחנה הבאה היתה משפחתו של נציג חידון התנ"ך האתיופי, סנטיו, שהציבור הישראלי נחשף אליו ביום העצמאות האחרון. אביו עלה לארץ ואילו הוא, אמו ושני אחיו גרים בבית קרשים מצופה בוץ בן כעשרה מ"ר, וממתינים לאיחוד המשפחה. גם המפגש עם קלקידן - אם חד הורית - שגרה עם אמה, שבר לנו את הלב. אביה עלה לארץ לפני כעשר שנים, ומשם פעל רבות כדי להתאחד עם אשתו ובתו. לפני כשנה נפטר. "עכשיו כבר אין מי שייאבק בש בילנו בארץ", אמרו. והסיפורים רבים.

חשוב להבהיר שיש המתנגדים להעלאת שארית הקהילה האתיופית, חלקם בני הקהילה האתיופית בארץ. אך לטעמי, כש מצרפים את השיקול המוסרי של איחוד המשפחות, השיקול המדיני של החלטת ממשלה להעלותם והגישה ההלכתית הרואה "עניין" בקירוב ליהדות של המוגדרים "זרע ישראל" - מן הראוי לסיים את הפרשה העגומה ולהעלות לאלתר את פליטת יהדות אתיופיה לארץ.