דיין ונתניהו: אירוניה ששמה "עובדה"

בעקבות הראיון עם תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, אמרה אילנה דיין, בין היתר, שהיא אינה היריבה של ראש הממשלה בני מין נתניהו, ושאין להתייחס אליה ככזאת. בטון השקול והמוכר שלה, זה נשמע כמעט משכנע.

הרמיזה שלה היתה ברורה - אני עיתונאית אובייקטיבית המ שקפת את המציאות; מדוע אם כן מייחס לי ראש הממשלה עמדה פוליטית? אנחנו הרי לא באמת שני צדדים מנוגדים על לוח של משחק סכום אפס, שכן הוא מייצר את סדר היום ואני רק מד ווחת עליו.

אלא שהתגובה הזאת משונה. נדמה שרה"מ מודע היטב למשוואה בין עיתונאי לפוליטיקאי. יתרה מכך, הוא נלחם בעור שיניו כדי לשמור על גבולות הגזרה הראויות לשתי הזירות הללו. גם הציבור )השפוי ברובו( מודע היטב להגדרות התפקיד השונות; מכאן הירי דה באחוזי הצפייה ובאמון הציבור בתקשורת. העם מצביע בשלט.

אבל אילנה דיין מספקת את הרושם שהיא אינה מבינה. היא המתלוננת, ושמא, המיתממת. יש לה דרך, לדיין, דרך משוכללת, כמעט ערמומית; היא מנוסה מאוד. היא יודעת כיצד להציב שאלה כללית אבל לרמוז על משהו מסוים. היא נהדרת ב"אמת לשעתה", מצוינת בעריכה סלקטיבית, מלקטת את הפירורים שנחוצים לה ומתעלמת מהתמונה הכללית.

מרואיינים משופשפים כבר נפלו במלכודת שלה, ויש להניח שתמיר פרדו עצמו תפס את הראש כשצפה בראיון, שיישאר ככתם על הקריירה שלו. הצרה היא שדיין הפכה לשחקנית פוליטית. והיא לא לבד. בשישי האחרון נפתחה מהדורת השבט של ערוץ 2 בידיעה המרעישה שלפיה שרה נתניהו אחזה בעט. דיון שלם התפתח בין חברי הצוות.

מה הם חשבו לעצמם, שאף אחד לא רואה את המניפולציה? היא הרי כה רדודה. דיין לפחות טורחת להיות מתוחכמת. אפילו הסקרים מראים, פעם אחר פעם, שהם יורים לעצמם ברגל, מחזקים בעקיפין את נתניהו ומחלישים במישרין את עצמם; והם פשוט מסרבים להפיק לקחים.

הנה שבוע שבו פוטין וטראמפ שיחקו לפניו - כל אחד בתו רו ניצב בדיוק היכן שנתניהו רצה. שני ראשי מעצמות עוזרים לאינטרס הישראלי במציאות סבוכה שבקלות עלולה להפוך לאסון אסטרטגי וקיומי למדינת ישראל. הנה שבוע שבו הוכח למי שעוד היה בספק שנתניהו צדק בסוגיה האיראנית, גם כשכל העולם המערבי, כולל ראשי מערכות הביטחון בישראל, טעה.

וכיצד הוא מסתכם? בכך שהטועה מאשים את הצודק בתוכנית ששמה האירוני הוא "עובדה". עיוורון, טיפשות או סתם היתממות משוכללת, אלה פניה של התקשורת הישראלית.