סילוק האיראנים מסוריה? שמחה מוקדמת
ראוי להתחיל בשורה התחתונה: איראן לא השקיעה בסוריה מאות מיליונים ואולי מיליארדי דולרים, לא איבדה בקרבות על אדמתה אלפי לוחמים, אנשי משמרות המהפכה והצבא האיראני הסדיר, ואף לא הציבה בה עשרות אלפי מגויסים שיעים במי ליציות הכפופות לה שהיא מאמנת ומממנת - רק כדי להסת לק מסוריה לפתע פתאום, משום שפוטין או אסד מבקשים זאת ממנה בנימוס.
מה שחשוב יותר הוא שבניגוד לדיווחים בתקשורת הישראלית, פוטין או אסד כלל לא דרשו מן האיראנים ללכת. אמת, הנשיא הרוסי קרא לסילוק כל הכוחות הזרים מעל אדמת סוריה. אבל כוונתו היתה בראש ובראשונה לכוחות האמריקניים, השולטים עדיין על רבע משטח סוריה, בעיקר באזורים הכורדיים בצפון מזרח המדינה ונוסף על כך, מעניקים חסות למורדים גם בדרום המדינה. הרוסים גם היו רוצים שהטורקים ייסוגו מן השטחים שבהם הם מחזיקים בצפון סוריה. לבסוף, שישראל תאפשר לאסד להשתלט על הגולן הסורי ועל דרום המדינה ולחסל את המורדים שירושלים העניקה עד לאחרונה חסות ותמיכה.
איראן אינה על הכוונת הרוסית, שכן מוסקבה אינה רואה בה מתחרה או יריב )לכל הפחות, לעת עתה(. איראן היא פשוט אמ צעי התשלום שבאמצעותו מבקשים הרוסים לקדם את מטרו תיהם בסוריה.
הרוסים מבינים את החששות של ישראל מאיראן. הם גם אינם רוצים שישראל "תשתגע" ותפגע במשטרו של אסד, שהביאו כמעט אל קו הגמר והניצחון. משום כך, הם נכונים לסייע במאמץ לה סגת הכוחות האיראניים מגבול הגולן, דרישה שלהערכתם יוכלו האיראנים לקבל - בבחינת ויתור זמני ומקומי בדרך אל המטרה הגדולה של טהרן, ביסוס אחיזה בסוריה.
רק בשביל הרקורד, הרוסים כבר התחייבו בהסכם שחתמו עם האמריקנים לפני חצי שנה לפנות את האיראנים מן הגבול עם ישראל, ואגב, גם למנוע מתקפות של המשטר הסורי על המורדים בדרום סוריה. אלא שהאיראנים לא עזבו את דרום סוריה, ועתה נערך משטרו של בשאר אל אסד לתקוף את המורדים. מה שמ טריד הוא לא הנכונות הרוסית להשליך לפח הסכם חתום, שאין בו צורך, אלא הנכונות האמריקנית "לזרום" עם הפרת ההסכם שנתנו לו את חסותם.
אין פירושו של דבר שבין איראן לרוסיה לא קיימת תחרות סמויה ואפילו מתח מובנה; שתיהן מבקשות לשלוט בסוריה לאחר שתסתיים מלחמת האזרחים. יש להניח שגם אסד יבקש בטווח הארוך להיפטר מהנוכחות ומהמעורבות החודרנית של האיראנים בענייניו הפנימיים, המאיימת לחלחל למוסדות השלטון, לצבא ואפילו לעדה העלאווית. אסד גם לא ירצה שהאיראנים יסבכו אותו בעימות עם ישראל. הוא אומר, אמנם, שכל חייו עברו בצל "התוקפנות הישראלית", אבל אין כמוהו לדעת שלא ישראל היא האויב או הבעיה המרכזית שעימה עליו להתמודד.
דיה לצרה בשעתה. לעת עתה, ובוודאי בשבועות ובחודשים הקרובים, הן אסד והן פוטין זקוקים לאיראנים. שהרי לצד המ טוסים הרוסיים באוויר, הכוחות של איראן וחיזבאללה הביאו את הניצחון והם משמרים את יתרון משטרו של בשאר על הקרקע.
ככלל, הבעיה של רוסיה - ושמא התחרות, היריבות או המלח מה הקרה - היא עם ארה"ב והמערב, ולא עם איראן. זו האחרונה משמשת בידי הרוסים כלי במאבקה נגד המערב ואין טעם לוותר עליו. האם התנתקות מאיראן תהפוך את אסד לחביב הקהילה הבינלאומית ותפתח לו דלתות בוושינגטון, לאחר שטבח מאות אלפים מבני עמו, והאם סילוקה של איראן מסוריה תעניק לפוטין נקודות במאבק באוקראינה ובמזרח אירופה, ובחלקים אחרים של העולם - מול וושינגטון ומערב אירופה? ברור שלא.
העולה מזה הוא שאפשר להגיע להבנות רופפות על הרחקת האיראנים מהחזית עם ישראל, שלא ברור בכלל אם יש לרוסים רצון או יכולת לקיימן. אבל המערכה לדחיקת רגליה של איראן מסוריה עדיין רחוקה מסיומה.