סיפור בלשי על סדרת ציורים שנעלמה

"יעקב ובניו: ציורי מופת מאת אנטוניו סורברן", מוזיאון ישראל בירושלים

התערוכה, שאצרה שלומית שטיינברג, היא הזדמנות נדירה וחד פעמית לחזות בסדרת הציורים "יעקב ובניו" של האמן הספרדי הקתולי אנטוניו סורברן. הסדרה נוצרה בין השנים 1640 ל 1645 וכוללת 13 ציורים המתארים את יעקב ואת 12 בניו, בהשראת פרק מ"ט בספר בראשית, שבו נפרד יעקב מילדיו על ערש דווי.

הסדרה צצה באנגליה ב 1720 ונרכ שה בין השאר על ידי יהודי אמיד ששמו ג'יימס מנדז, לאחר שאבדה (כנראה) בד רכה לקולוניות הספרדיות בעולם החדש. לאחר מותו של מנדז, ב 1756, רכש את הציורים ריצ'ארד טרבור, בישוף כנסיית מחוז דרהאם. טרבור הצליח לרכוש רק 12 מתוך 13 הציורים, ולכן ביקש מהצייר אר טור פונד לשחזר את הציור החסר, ציורו של בנימין - וזהו הציור היחיד באוסף שאינו מקורי.

טרבור, אשר היה פרו יהודי, ניסה לה עביר חוק בפרלמנט שיהפוך את אנג ליה לבית ליהודים. כאשר החוק לא עבר, כעסו של טרבור גרם לו לרכוש את קבו צת הציורים ולתלות אותה בחדר האוכל המרכזי של בית הבישוף בטירת אוקלנד, כך שכל המבקרים היו חייבים לראות את דמויותיהם של יעקב ובניו בעודם יושבים מסביב לשולחן. מאז ועד היום, מוצגים הציורים באותו המבנה, מלבד הפעמיים שבהן נשלחו לתערוכות מסביב לעולם. כך הם גם מוצגים בתערוכה במוזיאון ישראל.

סורברן, אחד מנציגיו הבולטים של תור הזהב של הציור הספרדי במאה ה 17, נולד באקסטרמדורה ופעל בסביליה ובמדריד. הוא זכה להתמנות לצייר של המלך פי ליפה הרביעי, מלך ספרד ופורטוגל (תחת השם פיליפה השלישי). הוא עסק בעיקר בנושאים דתיים ובציורי דיוקנאות, וניחן ביכולת וירטואוזית לציור תווי פנים וט קסטורות של בדים, אשר בנו את האפיון של הדמות.

הסדרה איננה מהווה איור לסיפור התנ"כי אלא פרשנות. האמן, בשפה חזו תית, תופס את מקומו של יעקב ובוחן את תכונותיהם של בניו המגולמות הן כקדו שות והן כאנושיות על חוזקותיהן וחול שותיהן. הציורים גדולי הממדים מעוררים יראה ועם זאת, מתוארים כאנשי ספרד בני תקופתו. תווי הפנים והביגוד מודגשים בעוד עומק הציור מעומעם. בצד כל דמות מצוטט הפסוק הרלוונטי לה מתוך הפרק.

זו תערוכה שיש בה הכל מהכל: סיפור מקראי, סיפור על אמן ענק, סיפור בלשי על סדרה שנעלמה ועל בישוף אנגליקני שהציל אותה וכיום מוצאת את עצמה לכמה חודשים בארץ הקודש, שם הכל התחיל.