ממזר חסר כבוד

וולף, בלש כושל שמהגר לבריטניה, הוא בן דמותו של אדולף היטלר ברומן יוצא הדופן של הסופר הישראלי לונדוני לביא תדהר ● בראיון עימו, מסביר תדהר למה צורר נטול כוח הוא קומדיה, ומגלה מדוע העדיף את ק. צטניק על פני פרימו לוי

Israel Hayom - - קוראים -

ענת דלאל

במשך זמן רב, לביא תדהר בכלל לא רצה לכתוב על אדולף היטלר. "התחלתי לח שוב על כתיבת ספר עליו כשחזרתי לאנגליה בסוף ,2011 לפני הברקזיט. לא כל כך רציתי לכתוב אותו, הרבה זמן נמנעתי ממנו. ואז לילה אחד פשוט ישבתי וכתבתי את המשפט הראשון, ומשם כבר כתבתי את הספר כולו במהירות. בעיקר כי לא רציתי לב לות יותר מדי זמן עם הצורר", הוא מספר בראיון טלפוני עימו.

התוצאה היא הספר "איש שוכב וחו לם", שתורגם לאחרונה ויצא לאור בהוצאת כתר. תדהר מעיד כי "לכ תוב מנקודת המבט של היטלר זה לא תענוג. לא נהניתי, וגם לא ידעתי מה אני אעשה עם ספר כזה. ובאמת יש אנ שים שקוראים את הרומן וחושבים שהוא איום ונורא, ויש מי שקוראים אותו ואומ רים כן, הספר הזה נורא ומדכא אבל הוא גם מצחיק. אותי הספר מצחיק. הומור שואה זה משהו מאוד יהודי".

תדהר (41) הוא ישראלי וקי בוצניק לשעבר. מאז שמלאו לו 15 הוא נע ונד ברחבי העולם, וחי תקופות ממושכות בדרום אפריקה, בלאוס ובאי ונואטו. בשנים האחרו נות קבע את מקומו בלונדון. תדהר מפורסם בעיקר בזכות ספרי הפנט זיה שלו, שאותם הוא כותב באנגלית, בעברית ואף בביסלמה, אחת השפות הרשמיות של ונואטו. ספריו זכו לשב חים ולמגוון פרסים, ובהם פרס הפנטזיה העולמי על ספרו "אוסמה" (2011) ופרס הפנטזיה הבריטי לנובלה .(2012) עבור "איש שוכב וחולם" זכה בפרס ג'רווד בשנת .2015

אפשר להימלט לדמיון?

קו העלילה המרכזי ב"איש שוכב וחולם" כתוב כפרי דמיונו של שוֵֹמר, אסיר במחנה ההשמדה אושוויץ. בגל גולו הקודם, שומר היה סופר של רו מנים מז'אנר "שוְּנד" - סוג של ספרות זולה יידישאית, ז'אנר נחות לעומת הספרות היפה שנכתבה בשפת היידיש. הדמות הראשית בעלילה שטווה שומר היא וולף, בן דמותו של היטלר, בלש כושל שהיגר לבריטניה. הוא כמעט הפך למנהיג העליון של גרמניה, אלא שבהיסטוריה החלופית שבודה שומר המפלגה הנאצית דווקא התפ רקה )והרי לכם היטלר עם גורל אחר(; בבחירות של שנת 1933 עלו לשלטון הקומוניסטים.

תדהר משלב ז'אנרים שונים, ובהם היסטוריה אלטרנטיבית, פוליטיקה וספרות בלש. הקורא עוקב אחר הגיבור וולף בעודו מנסה לפתור את פרשיית היעלמותה של יודית רו בינשטיין, לבקשת אחותה בעלת האמ צעים. ציר זמן זה נכתב הן ממבט על של מספר יודע כל, והן כיומן אישי של וולף. עם הזמן מתברר שזהו רק סיפור ששומר מספר לעצמו, ואילו הוא עצמו חי בזמן אחר, במציאות שונה ואיומה משלו. "אני אוהב לשלב בין ז'אנרים, לה שתמש בכל הכלים שיש לי. היסטו ריה חלופית לא מעניינת אותי כסתם תרגיל מחשבתי", אומר תדהר, "לעי תים קרובות אנשים אומרים 'אם היינו משנים את הפרט הזה והזה, מעניין מה היה קורה' - ואותי זה מעניין רק אם אני יכול להגיד איך זה משפיע על המ ציאות הנוכחית. לספר שלי יש מטרה מציאותית, והוא מתייחס לעולם שאנ חנו חיים בו. זו לא סתם בריחה. השאלה היא אם אפשר להימלט לעולם הדמיון, לעולמות אחרים; והתשובה, בספר הזה לפחות, היא שזה בלתי אפשרי".

לתדהר, שנולד בקיבוץ דליה, נגי עה אישית לשואה. "בתור דור שלי שי, היא חלק בלתי נפרד ממני. סבתא שלי היתה באושוויץ, כמו גם אחות של סבא שלי. הן שרדו, ובאיזשהו שלב אמרו - 'טוב, לביא סופר, אז ניתן לו את העדויות שלנו'". הוא מבהיר שבס פר שכתב הוא ניסה לבצע מהלך אחר: "אנחנו תמיד קוראים אותו הסיפור, באותו סגנון - תיעוד של האירועים. לא חשבתי שאני מסוגל לכך. במקום, כתבתי ספר שהוא על הניסיון לברוח הדמיון". הדמות של שוֵֹמר כל הזמן נמלטת לעולם

בזכות הסוכן היהודי

"איש שוכב וחולם" כתוב בשפה בוטה מאוד, לא מתנצלת, כמצופה מגי בור סופר המשתייך לז'אנר ה"שונד". תדהר מודה כי "זה לא ספר קל", אבל מבהיר: "אני משתמש בכלים שיש לי. אם הייתי יכול לכתוב ספר שואה אחר, אולי הייתי כותב אותו. אבל אני לא יכול".

עלילת הספר מציפה את הדיון באופן שבו נכתבת ספרות על השואה, והוא מגיע לשיאו כששומר נקרה לוויכוח בין ק. צטניק לפרימו לוי. "זה למעשה ויכוח בין סגנונות הכתיבה שלהם - בין הכתיבה המדויקת והשקולה של פרימו לוי לבין הספרות הזולה של ק. צטניק. פרימו לוי, כמובן, הוא סופר טוב יותר מק. צטניק, הגישה שלו נכונה יותר לשואה מזו של ק. צטניק, אבל אני לא יכולתי לכתוב ספר של פרימו לוי".

אף על פי שהספרים של ק. צטניק גסים וגרפיים מאוד - לימדו אותם לבגרות בתיכונים בישראל.

"זה נכון, וזה מוזר, כי 'איש שוכב וחולם' הוא ספר חובה בלימודים באוניברסיטת ליברפול. כשלימדו אותו שם בפעם הראשונה, התעניינתי אצל המרצה לגבי התגובה של הסטודנטים. הוא אמר שהיה צריך לדובב אותם, אבל הם הודו שהספר הצחיק אותם. לא היה להם נעים להודות, כי אתה לא אמור לצחוק מספר על השואה. אבל מציאות שבה היטלר הוא נטול כוח היא מצחיקה, זו קומדיה; היטלר עם כוח זו טרגדיה".

למה בחרת לכתוב דווקא עליו, ועוד מנקודת המבט שלו?

"עניין אותי לכתוב על היטלר לפני שהוא הפך להיטלר, מה הביא להיווצרותו. עד כמה שהדמות הזו איומה, עניין אותי להבין אותה. קשה מאוד להשיג אינפורמציה מדויקת, אבל קראתי עדויות רבות על הילדות שלו. גיליתי שאביו היה שיכור, והיט לר עצמו היה חייל במלחמת העולם הראשונה כנער בן ,17 וסבל כנראה מהלם קרב.

"בדרך כלל אני נוטה לכתוב על אנשים רגילים, ואיכשהו היה משחרר לכתוב דמות שהיא כל כך מגעילה ולא נעימה. האמת היא שאני רואה הרבה מעצמי בדמות שכתבתי. וולף הולך והוא מתוסכל והכל מעצבן אותו והוא לא יכול לעשות שום דבר, והצחיק אותי מאוד לכתוב את זה. ככל שהספר מתק דם, כך יש לו פחות ופחות כוח ויכולת להשפיע על העולם סביבו, שזה הסיוט הגדול ביותר שלו".

חששת מהאופן שבו הספר יתק בל בישראל?

"האמת היא שלא ציפיתי שהספר יתפרסם בישראל. לא חשבתי שמישהו יקנה אותו ויפרסם אותו. אבל הסוכן שלי יהודי, והוא אהב את הרעיון. כשסיפרתי לו על הספר הוא התחיל לצחוק. אחד הדברים שהוא אמר לי מראש היה, 'לך ותכתוב את הספר, לא נצליח למכור אותו לאף אחד, אבל תכתוב אותו'".

"השואה היא חלק בלתי נפרד ממני. סבתא שלי היתה באושוויץ, כמו גם אחות של סבי. באיזשהו שלב אמרו שלנו'" 'טוב, לביא סופר, אז ניתן לו את העדויות

מעוטר בפרסי ספרות פנטזיה. לביא תדהר

Newspapers in Hebrew

Newspapers from Israel

© PressReader. All rights reserved.