השיעור שצריך ללמוד

העיר העתיקה של ירושלים ומזרחה, שם יבקר בימים הקרובים הוד מעלתו הנסיך הבריטי ויליאם, הם "חלק מהרשות הפל שתינית" בערך כפי שהודו היא עדיין ראג' בריטי, אבל הבריטים חיים בעולם משלהם. "הממלכה המאוחדת" ממשיכה להתכחש לא רק למציאות ולזכות ההיסטורית והדתית של ישראל בכל חלקי ירושלים, ולא רק לעובדה שבירושלים יש רוב יהודי כבר 150 שנה. היא נתלית שוב בטענת הכזב שמזרח ירושלים הוא "שטח כבוש".

רק לפני ימים אחדים הונח על שולחנו של נשיא המדינה ריבלין מחקרו של עו"ד ד"ר שמואל ברקוביץ על המעמד המשפטי של ירושלים במשפט הבינלאומי והישראלי )בהוצאת המרכז הירוש למי לענייני ציבור ומדינה(. ברקוביץ מזקק שם את מה שצוין לא פעם על ידי משפטנים דגולים כפרופ' יהודה בלום ופרופ' סטיבן שוובל: ירושלים אינה שטח כבוש.

ירדן, שכבשה את מזרח ירושלים בניגוד להחלטת החלוקה מנובמבר ,1947 אמנם החזיקה במזרח ירושלים עד .1967 אלא ששום מדינה בעולם, פרט לפקיסטן, לא הכירה בשלטונה שם. יתרה מזאת: ישראל מימשה את זכותה להגנה עצמית נגד ירדן ומדינות ערביות אחרות שתקפו אותה, הן במאי 1947 והן ביוני .1967 המשפט הבינלאומי מכיר בזכות הזאת כסיבה חוקית לשי מוש בכוח צבאי ולתפיסת שטחים, בוודאי ממי שבעצמו נחשב לכובש ושלטונו אינו מוכר.

מעבר לדין הבינלאומי, שבו נתלית לכאורה בריטניה, מישהו צריך ללמד בנימוס את הנסיך הבריטי פרק בהיסטוריה של העיר. על קצה המזלג, העניין הוא כזה: האסלאם, שתובע לעצמו את ירושלים וקודשיה, הופיע רק כ 2,000 שנה לאחר שישראל הפך לעם, בעוד הפלשתינים, שתובעים את מזרח העיר והעיר הע תיקה כבירתם, החלו להגדיר עצמם כעם רק במאה שעברה. זה ההבדל "הזעיר" וירושלים, שתמיד היתה הבירה העברית, מעולם לא היתה עיר בירה תודעתית או פוליטית של איזושהי התהוות ממלכתית ערבית או אסלאמית.