ריב המחיצה: ליברליזם במדרון חלקלק
הנה פרט שנשמט מהוויכוח על האירוע של חב"ד בכיכר רבין )אלא אם כן קראתם כאן את נעמה טוכפלד בשבוע שעבר(: המחיצה שנועדה להפריד בין גברים לנשים היא בגדר אפשרות; חלק גדול מהמרחב באירוע משותף, נטול הפרדה. האירוע מאפשר בחירה, בעי קר למען נשים חרדיות המעוניינות בחלקת אלוהים קטנה ונפרדת.
הבחירה הופכת את האירוע כולו לנטול כפייה: איש ואישה יעשו כרצונם ויבחרו בין מחיצה לאי מחיצה. מדוע אפוא מיהר חולדאי להורות על ביטול האירוע, אף שאין בו כפייה דתית? כיצד קרה שגם שדולת הנשים הצטרפה למלחמתו, האם נשים חרדיות אינן נשים? האם שדולת הנשים נשבעה אמונים לייצג רק נשים חי לוניות, ולרמוס אגב כך את זכותה של האישה החרדית להתנהל במרחב הציבורי לפי בחירתה?
כדי להבין את מהות הסוגיה יש לנדוד לעיר אחרת - ירוש לים. לפני כשנתיים פנו סטודנטיות דתיות מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית אל הסגל, בבקשה להעמיד מחיצה במסיבת סיום הלימודים. לאחר דיון מורכב ומתוקשר, החליטה האוניברסיטה לדחות את בקשתן, ובכך למעשה מנעה מהן להשתתף בחגיגה. גם כאן, הנחת המוצא הנסתרת היתה שקופה: האישה הדתייה איננה יודעת מה טוב עבורה; הגבר החילוני, לעומת זאת, דווקא כן יודע.
בשני המקרים ברור שהליברליזם המודרני העדיף את ערך החי לוניות על פני ערכי הפמיניזם: המלחמה ב"הדתה" אינה לוקחת שבויים, בעיקר לא שבויות עם חצאית או כיסוי ראש. הפטפטת על "הדרת נשים" ו"שוויון מגדרי" היא היתממות מעושה - זוהי מלחמה אנטי דתית מובהקת, לא מלחמה בעד זכויות נשים. באופן פרדוק סלי, הנפגעות העיקריות בשני המקרים הן דווקא הנשים הדתיות.
מהחלטתו של חולדאי, בדומה להחלטת האוניברסיטה העברית, מנשבת אותה רוח שהניעה את אשת החינוך שהתנפלה על מניח התפילין בסרטון הוויראלי בשדה התעופה: זהו החילוני הנאור והלי ברל, שנפשו קצה באדם הדתי על שלל מנהגיו; הוא לא יכול לשאת אותו, ולכן פונה לאמצעי כפייה ושלילת חופש הפולחן, במטרה להצר את צעדיו ולמגר את נוכחותו. זוהי דיקטטורה מחשבתית בכסות ליברלית; סתירה יוצאת דופן של דבר והיפוכו וצביעות גמורה.
אולם מתחת להגיגים הפמיניסטיים והחילוניים, מסתתר דיון עמוק יותר על מהותו של הליברליזם. האדם הנאור החילוני משו כנע שליברליזם הוא מערך של עמדות ידועות מראש: בעד זכויות להט"ב, פרו פלשתיני או פמיניזם רדיקלי. אלא שליברליזם אמיתי אינו תוכן מוגדר מראש, אלא צורת חשיבה.
המבחן האמיתי של הליברל הוא יכולת ההכלה, בעיקר מול דעות או תופעות שאינן מתיישבות עם הערכים שהביא מהבית. ליברל אמיתי יעדיף הכל על פני שלילת החופש של הזולת, גם כשמדובר בחופש לשבת מאחורי מחיצה.
במסורת הזעקות "הדמוקרטיה בסכנה", הזהירו השבוע נציגות זכויות הנשים, לצד חילונים אורתודוקסים מעיריית תל אביב, מפני "מדרון חלקלק"; והוא אכן קיים, רק שהם לא מזהים אותו. כשראש עיר בוחר להחניף לבוחריו ערב בחירות, תוך התעמרות במגזר חברתי שלם, זה אכן מדרון חלקלק. מפחיד ואנטי ליברלי.