ציירי לי טיסה
כשא' יסיים השבוע קורס טיס, תהיה לו מזכרת מקסימה: 320 איורים שציירה אמו במשך הקורס בהתבסס על סיפוריו עמ'
מחרתיים צפוי סגן א' לסיים את קורס הטיס, ואת הרגע שבו יחגוג עם חבריו על מגרש המ סדרים עם קבלת סיכות הטיס הוא ינצור בוודאי כאחת החוויות המר גשות ביותר בחייו. מי שתהיה לצידו ברגע הזה היא אמו, קרן, שאת הר געים הקשים והמרגשים שחלפו עליו במהלך שלוש השנים הקשות, המ פרכות והמאתגרות של הקורס דאגה לנצור למענו לעד בדרך יחידה במינה, שלא אחת רוממה את רוחו.
קרן היא גרפיקאית, ובזמנה הפנוי גם מאיירת ומציירת. לאורך הקורס סיפר לה א' על החוויות שחווה, והיא מצידה תרגמה אותן לאיורים שתיארו אותו כדמות מצחיקה, לצד רגשותיו וחוויותיו בשלבים השונים של הקורס. "זה התחיל עוד בטירונות. כשבתוך חבילה שנשלחה לי מהבית עם עוגיות וצ'ופרים מצאתי איור עם דמות שהבי עה אותי", מספר א' בהתרגשות, "מה רגע הראשון אהבתי את זה, ואחר כך אמא המשיכה לאייר כל חווייה שסי פרתי לה. היא כמובן לא היתה בקו רס ולא חוותה בדיוק את מה שאני חוויתי והרגשתי, אבלצ היא הרגישה אותי והיה כיף לראות איך הדברים מצטיירים בעיניה. האיורים שלה רי גשו אותי וגם עודדו מאוד ברגעים הקשים ותמיד עזרו ונתנו לי בוסט ודחיפה קדימה".
גם קרן מספרת כיצד העיסוק היצי רתי סייע לה, כאמא, לעבור את השנים הקשות והמרג שות שחווה בנה. "בסוף, כנ ראה שהאיורים האלה עזרו לי יותר מאשר לו" היא מספר בחיוך, "זה הפך להר גל יומי כמעט, הייתי חייבת את זה לעצמי. לדעת מה הוא עובר כשקשה לו ויש עליו המון לחצים. הצלח תי להתמודד עם הרגשות הללו בעזרת האיורים, ואני חושבת שגם לו הם עזרו". כך, את מה שאי אפשר היה לתעד במהלך הקורס בצילומים, תיארה קרן באיורים. איור כזה, שריגש את קרן במיוחד, תיאר את הרגע שבו סיים בנה את הטיסה המסכמת של הקורס. "זאת היתה הטיסה שאמורה לסכם את כל היכולות שלו, טיסה עם מפקד בכיר", היא מספרת, "הוא ירד ממנה עם הר גשה טובה, אז האמנתי נורא שאם הוא מרגיש טוב, זה באמת היה טוב. ציירתי את המסוק שליווה אותו כל כך הרבה חודשים נותן לו בעצמו את כנפי הטיס, כלומר לא רק המפקד אמר שאתה בסדר, אלא גם המסוק נתן לך אישור".
באיור אחר מתוארים הלימודים האקדמיים שבהם השתלב בנה במ סגרת הקורס, הדמות שבחרה לייצג אותו נראית כשהיא אדומת עיניים מרוב עייפות ויושבת על שולחן עמוס בספרים. לקצה העפעפיים, שמאיימות לצנוח, קשורים חבלים עם דלי מים מצד אחד ונבוט מהצד שני כדי שאם חלילה ייסגרו המים שבדלי ישפכו והנבוט יכה... "א' אמר לי כמה קשה לו בלימודים" מספרת קרן, "הם בקושי ישנו בלילות ובימים למדו המון שעות, כי במשך שנה אחת דחסו להם הרבה מאוד חומר". איור נוסף, שתיאר דווקא רגע שנראה לכאורה שיג רתי, ריגש במיוחד את א'. "זה האיור שאמא שלחה לי כשהיינו ב'מסע ישראלי'. רואים אותי יושב מול השקיעה, מסוק על המרפק שלי, ובצד פינג'ן קפה", הוא מספר בהתרגשות, "האיור הזה מתמצת מאוד את הדברים שאני אוהב לע שות ומאפיין את התקופה האחרונה" גם איורים אחרים מתארים רג עים קטנים ושגרתיים בצורה מש עשעת. "האיור עם הדמות שנראית כשהיא ישובה במסוק ולצדה דלי עם גזר מתאר את היום שבו סיפ רתי לאמא שטסנו נמוך מעל שדה גזר" מספר א', "לפעמים הייתי מספר לה דברים קטנים שלא תיארתי לע צמי שהיא בכלל תתייחס אליהם". במשך שלוש שנים הספיקה קרן ליצור לא פחות מ 320 איורים. "האם נוציא עכשיו ספר מאת סגן א' ואמו קרן? שאלה טובה", היא מסכמת, "אין לי עדיין את סיום הקורס. כשיהיה לי - נחשוב על זה".