כוכבים נופלים
טקס פרסי המוזיקה 04:00 ,MTV ,2018
כשאנשי הקריאייטיב של MTV ניסו לחבר סלוגן שימשוך צופים לטקס פרסי המוזיקה השנתי של הערוץ, ,VMA 2018 הם בחרו באופציה המבטיחה "הכל יכול לקרות". ותיאורטית, באמת באירועים מהסוג הזה עם כוכבי על שמרוכזים באולם אחד ומתו דלקים בהרבה אלכוהול, סמים ואגו, כבר קרו לא מעט שערוריות.
ב VMA הראשון למשל, שהתקיים ב 1984 באותו אולם ממש בניו יורק, יצאה מדונה מתוך עוגת חתונה לבושה בשמלת כלה שהתפרקה לקומבינזון סקסי ושרה "לייק א-ווירג'ן" תוך זחילה חושנית על הבמה. אנשים צפו בזה והשתנקו. חוקרי תרבות נוהגים להצביע על ההופעה הזו כרגע שבו נולדה מדונה כאייקון פופ.
כבר שנים ש MTV בטוחים שהם פיצחו את השיטה. פרובוק ציות קטנות, כאלו שמייצרות למחרת אייטמים ודיונים פומביים על הטקס. מי זכה באיזה פרס הרי אף אחד לא יזכור, לעומת זאת קשה לשכוח את הנשיקה הרטובה בין מדונה לבריטני ספירס, את שמלת הבשר של ליידי גאגא, חטיפת המיקרופון של קניה ווסט מטיילור סוויפט כמחאה על זכייתה, הטוורקינג של מיילי סיירוס ועוד כמה. וככה, עם פרובוקציה קטנה מדי פעם, מצליחים ב MTV לשמר באזז כלשהו סביב ערוץ שבשאר ימות השנה מתפקד כמו יו טיוב מיושן שאי אפשר להעביר בו קליפים באמצע.
אז אם מישהו הבטיח לכם שהכל יכול לקרות, זה לא אומר שאכן יקרה משהו. בטח לא משהו ששווה עבורו לשבת בארבע לפנות בוקר מול המסך ולשרוד שלוש שעות מתישות של הכרזות על זכיות, נאומי ניצחון, הופעות, קטעי מעבר ובדיחות פנימיות של תעשיית המוזיקה האמריקנית. וזה מבלי להתייחס למופע ההתלקקות המביך שהתרחש קודם לכן על השטיח האדום.
איכשהו, למרות תהליך הגלובליזציה והתקדמות הטכנולוגיה, הטקסים האלה, שאמורים לסקרן כמות עצומה מאוכלוסיית העולם, לא באמת מתרוממים. במובן מסוים, האוסקר, האמי, הגראמי ועוד אינספור טקסים מובילים בתעשיית הבידור, לא הצליחו להדביק את הקידמה התזזיתית ונותרו מאוד טרחניים, כבדים ומיושנים. הם ארוכים בהגזמה, המנצחים לא בהכרח מתיישרים עם ההערצה וההכרה בקרב דעת הקהל, והצופים מרגישים מנותקים מהחגיגה כי אין באפשרותם להשפיע בדרך כזו או אחרת על ההצבעה.
חוץ מזה, כמה עוד אפשר לרכל על השמלה של ההיא ופליטת הפה של ההוא; הרי בשביל זה יש גיא פינס, ואפילו הוא שידר את מול תוכנית לקט ויצא לחופש.
העולם כבר מזמן התקדם לצפייה מוקלטת, ומדורות שבט בוע רות בקושי רק בשידורי ספורט, ריאליטי ודרמות חדשותיות. דווקא טקסי פרסים )אגב, בדיוק כמו אירוויזיון או מונדיאל( תפורים על הרגלי הצפייה החדשים עם שני מסכים במקביל - עין אחת עוק בת אחר האירוע הטלוויזיוני והעין האחרת בפייסבוק, בטוויטר או בווטסאפ שנגללים בכף היד. אבל הם חייבים לעשות את השינוי ההכרחי ולהתאים את הטקסים לשנת .2018
כי בתכלס השנה לא היה הרבה על מה לצייץ. ניקי מינאז' וקארדי בי הביאו את השליטה הנשית לשיא, אריאנה גרנדה לא הורידה את הידיים מפיט דיווידסון, מדונה עלתה להספיד את ארית'ה פרנקלין ודפקה נאום ארוך של המנוחה ואני, וג'ניפר לופז זכתה בסוג של פרס מפעל חיים והזכירה כי גם היא גדלה על .MTV וזה בטקס שבו הכל היה יכול לקרות.