נחיתה בחזרה למציאות הישראלית
הפועל ב"ש עמדה הקיץ במוקד העניינים, ולא מהסיבות שעליהן בנתה הבעלים, אלונה ברקת. אחרי שלוש אליפויות רצופות כשביניהן גם חוותה קמפיין טוב בליגה האירופית, הציפייה היתה לראות את האלופה משתדרגת לליגת האלופות אבל המשחקים מול דינמו זאגרב הנחיתו את כולם למציאות. ב"ש לא הגיעה מוכנה, לא התחזקה בשום עמדה, חשבה שהיא גדולה יותר מכפי שהיא באמת וחטפה סטירת לחי מצלצלת.
זה התחיל בהחתמה של אנסטיס היווני, שההופעה שלו בין הקורות בזאגרב תיזכר כאחת החלשות שראינו משוער ברמות האלה, נמשך בחוסר היכולת או הרצון להביא בלם בעל שיעור קומה והסתיים בהתבססות ההתקפית על טוני וואקמה שהראש שלו כבר מזמן היה במקומות אחרים. בעיניי, השיתוף שלו בניקוסיה אחרי שטס לטורקיה כבר היה חובבנות לשמה. לאחר מכן הגיעה ההדחה מהליגה האירופית, שחתמה קיץ עגום.
ההרגשה היא שסיום העונה היה זמן מתאים מב חינת ברק בכר לחפש אתגר חדש, ועכשיו המאמן הצעיר, שעשה הישגים נפלאים, יצטרך לעבוד קשה מאוד כדי לחבר שוב את הפאזל, מקצועית ומנטלית.
מכבי ת"א מגיעה לליגה כמועמדת הראשית לזכייה באליפות. על רקע המצב המעורער בשורות האלופה מב"ש, הקבוצה של ולדימיר איביץ' מאותתת שהיא בשלה לעקור את צלחת האליפות שהתנחלה בטרנר.
הסיפור הגדול שלה הקיץ הוא השתלבותם של שחקני הבית. החבר'ה הצעירים שבעידן קרויף סווגו במקרה הטוב כמועמדים להשאלה ובמקרה הרע זכו להתעלמות צורמת, מקבלים בשעה טובה את הבמה בקבוצת האם.
אני לא בטוח אם אלה שינויים כפויים בחסות ההג בלות הכלכליות של אופ"א או שינוי אמיתי במדי ניות, אבל כשעל הדשא רצים 7-6 שחקנים מקו מיים, זו בשורה נהדרת. ברסקי, גלזר, פיבן ויהונתן כהן מוכיחים שהם לא פחות מוכשרים ולבטח יותר מחויבים ומעוררים הזדהות מסוללת הרכש הכושלת שנחתה בשנים האחרונות בקריית שלום. זו הדרך הנכונה, וכך יהיה למכבי בסיס שחקנים לשנים רבות.
הם אחראיים במידה רבה לרוח החדשה שנושבת במכבי. אי אפשר שלא להבחין בחיבור ובהתלהבות שיש היום בקבוצה. הדברים האלה גם מטשטשים מעט את סימני השאלה שיש סביב הזרים, שפרט לאמאדור רחוקים כרגע מלהרשים.
מכבי חיפה מראה סימנים שעונת הסיוטים האחרו נה לא תחזור. אמנם עדיין אי אפשר להתלהב ממנה )גמר גביע הטוטו אחרי פנדלים מול הפועל חיפה הוא לא סיבה רצינית( ואין מה לדבר על מאבק אליפות, אבל אני חושב שאפשר לדבר על קץ להשפלות.
אני יודע שזה לא מה שהאוהדים החבולים חולמים עליו, אבל בשלב זה הם יסתפקו גם במציאות פחות עגומה. עדיין חסרים לה הרבה דברים כדי לשוב להיות גורם אמיתי בצמרת. היא מתקשה מאוד - כמו בכל השנים האחרונות - כשהיא צריכה ליזום וטובה בעיקר בהתקפות המתפרצות, ולפיכך צפויות לה הרבה מהמורות. הקישור שלה לא מספיק יצירתי ואינטנסיבי, ואני לא רואה את הזרים עושים גדו לות ונצורות.
לפחות מבחינת אווירה היא תגיע לליגה במומ נטום חיובי אחרי הניצחון בדרבי הטוטו על הפועל חיפה, שהפכה לאחרונה לחיפאית הצוחקת מהכרמל.
בבית"ר ירושלים כרגיל אין רגע דל. אחרי עידן טביב הסוער בית"ר עברה לידי משה חוגג, והחגיגה בעיצומה. כמו שזה נראה, אין חשש. בית"ר תמשיך לספק כותרות, אבל לאו דווקא מקצועיות. המטאטא החדש שהגיע בקול תרועה )תמיד מגיעים לבית"ר בקול ששון ובקול שמחה( מעורר הרבה סימני שאלה.
כרגע חוגג נראה כמו גימיק, קוריוז של אדם שהגיע לעשות סיבוב תקשורתי. הוא נראה כמי שמתבשם יתר על המידה מזרקורי המצלמות. הרכש שכבר הס פיק לעשות נראות בעיניי יותר כצעדים פופוליסטיים המכוונים למכנה הנמוך ביותר של הקהל. למכירת המינויים זה אולי יעזור, מקצועית זה סיפור אחר. לא מן הנמנע שכאשר ההתלהבות תדעך, האנדרלמוסיה תשוב ותשתלט על בית וגן.
החזרה של הפועל ת"א לליגת העל מעוררת עניין וחשובה - אם לא ברמה המקצועית, בטוח ברמת הקהל הצבעוני שחוזר ליציעים.
מקצועית, הציפיות שלי מהקבוצה של קובי רפואה מוגבלות. הפועל קבוצה בינונית שיכולה לכוון למרכז הטבלה, לא מעבר לזה. ההגנה שלה לא מספיק טובה, וגם מהקישור אין כרגע יותר מדי מה להתפעל. לעו מת זאת, המצב בחלק הקדמי טוב יותר ויש לה את הכלים שיספקו תוצרת. השאלה היא אם זה יספיק.
בעניין הקהל, טוב יעשו בהנהלה אם ישלבו ידיים עם גורמי אכיפת החוק ויטפלו ביד קשה בחלק הרע של האוהדים, שמסב נזק עצום למועדון בהתנהגותו האלימה והמכוערת.
להפועל יש עשרות אלפי אוהדים שפויים, חובבי כדורגל נטו, שמעריכים את המועדון ולא תומכים בה תנהגות הקיצונית והאלימה של חלק מחבריהם ביציע. עד שיפתרו שם את העניינים עם הקהל, הפועל קרוב לוודאי תספק פרנסה רבה לבית הדין של ההתאחדות.