חגגנו בר מצווה בכותל ה"שוויוני"
יהודי שאינו שומר מצוות אני. יקרה לי מסורת ישראל. יהודי אני, ואחר כך ישראלי, כפי שהשיבותי על כך לפני שנים בראיון פומבי ברדיו. לאחר התלבטות ביחס שבין אירוע משפחתי לבין ההיבט הציבורי הגלום בו, אשתף את הקוראים באירוע משפחתי, שהתרחש בימים אלה.
נכדנו אדם הגיע לגיל מצוות. הוריו, כלתנו ובננו, החליטו, כי את טקס בר המצווה תערוך אחייניתי עדה - הרבה של קהילת "הראל" הרפורמית בירושלים - למרגלות הכותל המכונה עתה "השוויוני", שהוא המשכו של הכותל המע רבי המסורתי.
התכנסנו, לקראת הטקס, ברחבה אשר עד לא מכבר היתה מוקד להפגנות קולניות של "נשות הכותל". הן דרשו בי טול המחיצה המפרידה בין מתפללים למתפללות בכותל. המחיצה לא הוסרה, כידוע, אך נקבעה פשרה: מתחם שבו יוכלו להתפלל, אלה לצד אלה, גברים ונשים. וכך היה: הרבה עדה עמדה עטופת טלית, חילקה למשתתפים חוב רת של נוסח התפילות המסורתיות הנאמרות לרגל הגעת הנער לבר מצווה.
בנעימות וברגישות, כשהיא מקרינה חיבה ענקית, ניהלה הרבה עדה את הטקס הצנוע. אנו עמדנו עטופי טליתות, אמרנו את התפילות, שרנו את השירים, ספר התורה עבר מחיק לחיק, וכל אחד מאיתנו נגע בו, נישק לקלף הקדוש. התפללנו לשלומם של כל העומדים על משמרת ביטחוננו, קראנו לאל להעניק בינה ליועצים ולשליטים.
עמדנו עטופי טליתות והתפללנו, ספר התורה עבר, וכל אחד נישק לקלף הקדוש. הנשים היו שותפות מלאות למתרחש. האם והסבתא עמדו לצד חתן בר המצווה
הנשים היו שותפות מלאות למתרחש. האם והסבתא של הנער לא הוכרחו, ברוח המסורת המקובלת, לטפס על כי סאות פלסטיק רעועים כדי להתאמץ ולהציץ, מבעד למחיצה גבוהה, בבן המגיע למצוות.
אנא, יאמרו לנו: מה נכון יותר, מה משפחתי יותר ואף מה יהודי יותר מבין שני המנהגים? האם אחייניתי, בת אחותנו, היא "יהודייה מינוס" חלילה? בכותל השוויוני עמדו הנשים לצידו של חתן בר המצווה. לא חצצה בין גברים לנשים מחיצה פיזית או רגשית. מי פוסק ההלכות שקבע כי דווקא הפרדה זו היא מעשה יהודי טהור?
המעמד הסתיים בשירת "התקווה". אחר כך, כנהוג, המ טרנו על חתן בר המצווה, כמיטב המסורת הנושנה, סוכריות מתוקות. אינני מתיימר חלילה לפסוק הלכות או לפרש אותן. אך בביתנו תלוי מאז ומתמיד תצלום ישן, המתעד תפילה למרגלות הכותל המערבי במעמד מתפללים ומ תפללות, אלה לצד אלה. שום מחיצה לא נראית בתצלום, באותם ימים רחוקים.
ואני שואל: האם המוזמנים ובני המשפחות, שהגיעו בי מים אלה להשתתף בטקס של משפחתנו, חיללו את הקודש או היו "גויים", ישמרנו האל? ידוע וברור: אי אפשר לשנות את סדרי הנוכחות והתפילה ברחבת הכותל המערבי. שלמות הקואליציה היא מעל לכל שיקול, אפילו הוא שיקול אנושי, משפחתי. במתחם הכותל השוויוני נמצא הפתרון: אנחנו יחד, בחולין או בקודש, באבל, ולהבדיל בשמחות, כן ירבו בישראל.