ימי קרב בדרום: "כבר אי אפשר להמשיך ככה"

לאן נעלמו התחכום והתחבולה של צה"ל? תא"ל )מיל'( צביקה פוגל, דעה

תושבי עוטף עזה מתוסכלים. כבר שמונה חודשים שהם מתמודדים עם מציאות ביטחונית עגומה ומרגישים מופקרים. "אין אור בקצה המנהרה", הם אומרים.

אריאל שגרמן מקיבוץ אור הנר מספר על הלילה הקשה. "הלילה היה קשה מאוד, רצנו לממ"ד במשך כל הלילה. אנחנו שומעים את כיפת ברזל ואז את הצבע האדום, בכל פעם צריך לרוץ ואז לחזור, אתה רץ כי אתה לא יודע אם ייפול קסאם על הבית שלך. אתה סוגר את הדלת ומחכה לפיצוץ".

לדבריו, "לא ישנו, ואין לנו בעיה לא לישון, אנחנו רק מצפים מה ממשלה שיסבירו לנו למה אנחנו לא ישנים". שגרמן אמר כי האמון בממשלה התערער: "חמאס רוצים לצאת למלחמה ואנחנו מפציצים יע דים ריקים.כמה אפשר להמשיך ככה? אנחנו רוצים לישון בשקט, לעבוד בשקט, יש לנו מסעדה בקיבוץ שהיו לה להיום יותר מ 100 הזמנות, בטוח שביטלו את כולן".

ליאה אורמן משדרות סיפרה גם היא על רגעי האימה: "זה בא משום מקום, כל יום שישי החזקנו את הנ שימה ואמרנו, 'נהרגו כל כך הרבה והם לא מגיבים', אז חשבנו שיהיה יום שישי נוסף מתוח אבל לא ציפינו לזה. לא שמעתי את האזעקה, שמ עתי את היירוט של כיפת ברזל, את שומעת את השריקה מעל הבית שלך ואת מרגישה שעוד שנייה טיל נופל לך על הראש, זה פחד נוראי. רצתי לממ"ד ואז עוד פעם ועוד פעם".

לדבריה, "מסבב לסבב, מאירוע לאירוע אני מרגישה שזה רק עניין של זמן עד שניהרג".

אורמן אמרה כי "התחושה היא של הזנחה פושעת של ממשלת ישראל, שמונה חודשים של שריפות ועפי פונים, ובכל פעם מרגישים שהטי לים מתקרבים ורוצים להרוג אותך ואין מי שיגן עלינו. זה נוראי, אנחנו לא רואים את האור בקצה המנהרה".

עמית שגב, המתגורר בקיבוץ ניר עם עם אשתו וארבעת ילדיו