הזדמנות לתיקון עמוק ויסודי
קשה למצוא מלים דרמטיות מספיק כדי לתאר את תיק ,3000 הוא פרשת הצו ללות. אמנם המלצות המשטרה כשמן כן הן, המלצות בלבד, אבל ממה שנחשף וידוע עד כה על הפרשה, גם בהסתמך על חקירת המשטרה, מדובר לא רק בתיק השחיתות הביטחונית החמור בתולדות המדינה אלא ברעידת אדמה שאמורה לטלטל את כל מי שמדינת ישראל יקרה לליבו.
בליבת הפרשה, כך ממצאי המשטרה, קבוצה של בכירים, קשורים ומקושרים, שפעלו מתוך בצע כסף כדי להשפיע על החלטות שאמורות להתקבל אך ורק ממניעים מקצועיים ועניינים. נסו עכשיו לשכנע את האמא של מפעיל הסונאר בצוללת )או של הטנקיסט, התותחן, ובעצם כל לוחם אחר( שהכלי שהבן שלה משרת בו נרכש כי הוא חיוני ונחוץ, ולא כי מישהו גזר על זה בדרך קופון.
וזה, בתמצית, עיקר הנזק: פגיעה באמון הצי בור במערכות. הידיעה שהכל למכירה, שעל הכל אפשר לעשות סיבוב, ששום דבר כבר לא קדוש. אפילו לא עסקאות הנשק הרגישות ביותר. שב קצה כל "זרוע אסטרטגית" יש מאכער אסטרטגי שגוזר קופון אסטרטגי למקורביו האסטרטגים, ושכל היתר יכולים לטבוע במצולות.הכל כמובן לכאורה ועל פי החשד, עד להגשת כתבי אישום והרשעה, אם וכאשר.
הטרגדיה היא שהצוללות באמת נחוצות. והצו ללות שצה"ל רכש הן באמת מהטובות בעולם, ובוודאי שהן המתאימות ביותר לחיל הים. ואולי גם הספינות שנרכשו כדי להגן על המים הכל כליים הן הראויות ביותר. אבל מרגע שהתהליך זוהם – ואין ספק שהוא זוהם – ההחלטות מוטלות בספק; ולא יעזור שמי שקיבלו אותן – בצה"ל, במשרד הביטחון, בקבינט – לא חשודים בדבר: מתברר שהיו מי שהפעילו אותם כמו מריונטות.
כמו בכל פרשה, גם בזאת יש צדדים חיוביים. למשל העובדה שלמרות אזהרותיה המוקדמות כי תבטל את העסקה אם יתברר כי היא היתה נגועה בפלילים, ממשלת גרמניה לא ממהרת לעשות זאת. או העובדה שהחקירה העלתה שאף גורם בצה"ל לא חשוד בדבר: זה אומר שלמרות הכסף הגדול, יש לאנשים מצפון ומוסר והגיון בריא. וגם העובדה שראש הממשלה נותר מחוץ למעגל החשדות: אוי לה למדינה שהיה מתב רר בה אחרת.
ועדיין, העובדה שאנשים בדרגים כל כך בכי רים, במקומות כל כך רגישים, ערבבו בנחת, צריכה להדיר שינה מעיניו של כל אזרח, גם של זה שיושב בלשכת ראש הממשלה. היא בוודאי מחייבת כינוס מיידי של הקבינט כדי לקבוע כללים ברורים של פיקוח ודיווח, ומתן סמכויות מוצקות יותר לוועדת המשנה )להצטיידות ולר כש( של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, וב דיקה יסודית של מי מתווכים פה ובמה כדי לוודא שאין עוד טיפוסים מסוגו של מיקי גנור שמשחקים בקודש הקודשים, והקפדת יתר בצבא שכל מיני לשעברים לא מסתובבים במסדרונות ומשפיעים על קבלת ההחלטות.
התיקון צריך להיות גורף. זה אינטרס של הממשלה והעומד בראשה, ושל מערכת הבי טחון והעומד בראשה. לא מדובר בעניין פלילי בלבד, כי אסור לבחון הכל רק על פי הראיות: יש ערכים, ומינהל תקין, והתנהלות ראויה והגיון בריא – שלל עניינים שנפקדו בפרשה הנוכ חית, וחייבים ללוות את המערכות בכל החלטה דומה בעתיד.
"תדע כל אם עבריה" זועק המשפט המפור סם של בן גוריון. הדברים נכונים לא רק לפי קוד הצבאי, אלא גם להנהגה האזרחית. פרשת הצוללות היא הזדמנות לטיפול שורש. בחלקים הפליליים שלה תטפל מערכת המשפט, אבל נכון יהיה להסתייע בה כדי לעשות סדר במג זר הציבורי בכלל, כך שיעסיק פחות את חוקרי המשטרה ומדורי הפלילים.