לא לשכוח, לא לפחד

באתר וביישומון

לבצע מעשה נואש: הוא רכש אקדח ובבוקר 7 בנובמבר הגיע לשגרירות גרמניה בפריז וירה במזכיר השלישי בשגרירות, ארנסט פום ראט. הוא מת יום לאחר מכן מפצעיו. העיתונאי הג רמני ארמין פורר טוען בספר שהיטלר הורה לרופאו האישי לוודא שפום ראט ימות - כדי שיהיה אפשר להאשים את היהודים בהתנקשות.

בהלווייתו של הדיפלומט הצהיר שר התעמולה הגרמני, יוזף גבלס: "יהיה זה מפתיע מאוד אם העם הגרמני לא יתרגז על כך שמדינאי גרמני נרצח בידי יהודי, עד כדי כך שהעם ייקח את החוק לידיים ויתקיף בתי עסק יהודיים, מרכזי קהילה ובתי כנסת. ברור שאסור שהמפלגה הנאצית תארגן פרצי אלי מות ספונטנית מסוג זה, אך לא נוכל לגנותם אם יקרו". באותו הלילה החלה "האלימות הספונטנית".

פוגרום "ליל הבדולח" היה מעשה האלימות הנרחב ביותר שידעו עד אז יהודים ברייך הנאצי. בעיני רבים נתפס פוגרום זה כאירוע שהחל את השואה. גרמניה הנאצית ספגה כמה גינויים, וקהילות יהודיות וארגונים שונים הכריזו על חרם נגדה. כמה מדי נות הואילו לפתוח שעריהן בפני מספר מוגבל של פליטים יהודים, אך,ככלל נותר העולם אדיש לנוכח מצוקתם וייאושם של היהודים.

"לומדים לבל נשכח"

בתוך כך, אתמול התקיימו ביד ושם טקס אזכרה ויום עיון לציון 80 שנה ל"ליל הבדולח" ביוזמתם של ארגון יוצאי מרכז אירופה ויד ושם. האירוע נערך במעמד שגרירת גרמ ניה בישראל, ד"ר סוזנה ואסום ריינר. דוד בועז, יו"ר נשיאות ארגון יוצאי מרכז אירופה, אמר כי "אנו מציינים 80 שנה לפוגרום, סדרה של פרעות ובהן הרס ושריפת בתי הכנסת, בזי זת חנויות של יהודים, מסע רציחות וכליאה של עשרות אלפים במחנות ריכוז. 'ליל הבדולח', קראו לו הנא צים. כבכל שנה התכנסנו ביד ושם לעצרת זיכרון ולימוד, לבל נשכח את המאורעות ולבל ניתן יד להשכחתם".

יום העיון עסק בשתי סוגיות: פרופ' משה צימרמן הרצה בנושא "הדרה, פליטות ופוגרום - 80 שנה אחרי", ודוד ויצטום הנחה פאנל בנושא "הדי הפוגרום בזמן הפוגרום ובזיכרון בן ימינו". הוא נפתח בטקס אזכרה מיוחד באוהל יזכור ובעצרת באודיטוריום יד ושם. במהלך הטקס הדליק משואה פרופ' צ'רלי גרינבאום, שהיה עד לפוגרום ליל הבדולח. עדת ליל הבדולח, אלישבע בן ישר, הניחה זר בטקס באוהל יזכור. אלישבע היתה תינוקת בליל הבדולח ועלתה ארצה עם הוריה מייד לאחר הפוגרום. בהכנת הכתבה השתתף יורי ילון