האסון הבא כבר בדרך
לא היה אירוע צפוי יותר מקריסת האספלט בכביש 90 באזור ים המלח בסוף השבוע. קלישאת "הכ תובת היתה על הקיר" אפילו לא מתקרבת למה שאפ שר לומר על השיטפון שגרף עימו חלק מהכביש, ובנס לא גבה עוד קורבנות - קילומטרים ספורים מהמקום שבו נהרגו שמונת בני משפחת עטר לפני כשבועיים. בשבוע שעבר יצאתי למסע בכביש 90 בעקבות שלוש התאונות הקטלניות המזעזעות שהתרחשו בו בשבועות האחרונים. שמעתי את ראש מועצת מגילות ים המלח, אריה כהן, מספר שקיבל תקציב, אלא שמדובר בטיפה בים. בתשובה לשאלה האם צריך לסגור את הכביש בעקבות הכשלים בתשתיות, השיב בשלילה, אולם למרבה האירו ניה לטבע היה אתמול סדר יום משלו. לא רוצים לסגור את הכביש? יבוא שיטפון ויסדר מציאות חלופית. יהיה אבסורד לומר שבכלל לא מדובר בקטע הכביש הגרוע ביותר. זהו אזור שבו לפחות יש שוליים ושניתן לעיתים לעקוף בו. אולם אם זה הטוב יחסית, לא תאמינו לקטעים הקשים יותר, שבהם סביר להניח שלא רואים בכלל את הפס שמפריד בין הנתיבים בזמן גשם, שבהם התאורה היא אופציונלית בלבד, ושחלק מהתשתיות שלהם נבנו עוד בימי הבריטים או הטורקים ורק שופצו טלאי על טלאי. קריסת הכביש בשבת היא רק המחשה נוספת למצב העגום של הכביש הארוך ביותר במדינה, ושהתשתיות שלו הן בין הגרועות במדינה, בטח ביחס לכביש מרכזי. "תפסיקו לקשקש ותתחילו לעבוד כבר מחר", אמר ראש מועצת בקעת הירדן, דוד אלחייני, והיטיב לסכם את מה שנצרך לעשות באופן מיידי.
אלפים נוסעים על הכביש הזה, שהכיר אסונות בתאונות דרכים ובשיטפונות, אולם למרות שהכתובת אכן על הקיר - דבר לא השתנה. שיטפונות מתרחשים בכל שנה באזור הזה, ולמרות זאת כולם מתייחסים אליהם רק כאסון טבע. מדובר גם באחריות שלנו. כנראה שת שתיות תקינות היו מונעות את המחדל.
על הממשלה לעצור ולהבין שלמרות שמדובר בכביש פריפריאלי, אסור להזניח אותו יותר. אסור לנו להמתין לשיטפון הבא שיגרום לקריסת הכביש, וחלילה גם לק ריסת מכוניות פנימה ולאסון נורא. אסור לנו להמתין לתאונת הדרכים המחרידה הבאה. ואל תטעו, אם התש תיות האלו לא יתוקנו - האסון הבא כבר בדרך. המוות המיותר כבר מעבר לפינה.