טראמפ והתקשורת: בגדי המלך החדשים

חיים קלים עושה הנשיא טראמפ לאנשי התקשורת. הוא פוטר אותנו, ציבור לקוחות התקשורת לסוגיה, מן הצורך להמתין למאמרי דעה המכונים "פרשנויות". האם זקוקה התופעה "טראמפ" לפענוח? האם נזקקים לקוחות התקשורת להסברים מלומדים ו"מלומדים", הנובעים ממוחותיהם של "פרשנים", כדי שיחכימו את הציבור בדבר הסוגיה: "לאן פניו של נשיא ארה"ב"?

דמותו איננה זקוקה לפענוח. יש לומר ביושר, כפי שהוא עצמו מתבטא ביושר: נשיא ארה"ב בז לאמצעי התקשורת, עיתונות נדפסת ועיתונות אלקטרונית, רדיו וטלוויזיה. טראמפ הנשיא אינו תלמיד של אחד מקודמיו הרחוקים, תומס ג'פרסון, שרומם מעלה את ערך חופש העיתונות, שמימושו המלא הוא מיסודותיו של משטר דמוקרטי.

האם זה אומר שהנשיא טראמפ בז למסורת הדמוקרטית של ארצו, ומנסה לפגוע באמצעי התקשורת? התשובה שלילית, לטעמי. ההת קוטטות של טראמפ עם הכתב ג'ים אקוסטה, איש סי.אן.אן, ושידורה לכל פינה באמריקה ובעולם, היא בבחינת הסם המשכר, החמצן המנשים את טראמפ הפוליטיקאי. ההערות העוקצניות, שטופות השנאה, לסי. אן.אן ולתקשורת כולה, מעניקות לטראמפ את גלולות המרץ לתפקודו.

אפשר להעז ולנחש כי בשובו לאגף המגורים בבית הלבן, הת פאר הנשיא בהבעה של סיפוק ענק, ואולי אמר: "הראיתי להם! שוב!". הרי טראמפ המתקוטט, הנוזף, המטיח עלבונות בנשים או במהגרים )"הם אנסים!"(, הוא הוא טראמפ האמיתי, העירום, ללא מחלצות וללא מסכות.

בחילופי הדברים עם אקוסטה, היה טראמפ בבחינת הילד שצעק לעבר השליט: "המלך הוא עירום!". הנמשל, לימינו: המלך הוא הת קשורת. חבל שמחבר האגדה לא בדה מה השיב המלך לילד. כאשר חזר והשתמש בנאומיו בביטוי "חדשות מזויפות", והטמיע אותו באוצר המילים של התקופה, קלע טראמפ לטעמם של רבים באמריקה.

אילו נכנע לכותבי נאומים, אילו היה מקריא להמונים מילים שלא הוא כתב, ספק אם כלל היה נבחר. ברוח המערב הפרוע, ניתן לומר כי טראמפ הוא השלפן ברחובה של העיירה. ג'ים אקוסטה, השואל, המציק לנשיא במסיבת העיתונאים, עשה אך טוב. הוא תרם רבות להבנתנו את הנשיא.

אולם, לשירות שעשתה ההתקוטטות יש מחיר ועל התקשורת לשלם אותו: אכן, בעלי דעה בוודאי גינו את הערות הנשיא בהת קוטטות, אבל האם יש מי השואל את עצמו, וברצינות: כיצד, למ רות הסגנון והמילים, נבחר טראמפ לנשיא? זה קרה משום שחלקים ניכרים בציבור, שם ואף כאן, איבדו את האמון בסיפורים המדווחים בתקשורת. יש רבים המסכימים עם טראמפ, ולו בשתיקה, כי אכן, התקשורת בחלקה מלעיטה את צרכניה גם ב"חדשות בדויות".

לפי תוצאות סקר שנערך בישראל, יותר מ 60 אחוזים איבדו את האמון בתקשורת. אל ציבור זה בדיוק מכוון טראמפ. אילו רצה למצוא חן, אילו היה מדפדף בספר כדי להעשיר את שפתו, מלקט ביטויים נמלצים לנאומיו, ספק אם רבים היו נוהרים לעצ רות שלו. ספק גדול אם היה מצליח, אילו התחפש, התאפר והת חזה לדמות כה שונה מן הדמות בשר ודם שכולנו למדנו להכיר, ורבים התחילו לאהוב.