היש והאין בכפיפה אחת

בני אפרת - ,Double X גלריה חזי כהן בתל אביב

בני אפרת, אמן היוצר יותר מ 50 שנה בארץ וברחבי העולם, הוא אחד האמנים הישראלים הראשונים שאימצו את הת פיסה המושגית והמינימליסטית, שבהן הרעיון ופעולת הפע נוח הם המרכיבים המ רכזיים בתהליך היצירה ולא ההנאה מיופייה של היצירה.

אפרת, שמגדיר את יצירתו כ"אמנות קונק רטית", עוסק ביחס שבין האופן שבו אנו רואים את המציאות לבין האופן שבו המציאות מיוצגת ביצירה.

בהיעדר ההתפעלות מיופייה של היצי רה - הצופה מנותב לחפשה במקום אחר, מחוצה לה, בדומה לסיפוק שאנו חשים עם פיצוח חידה או משוואה. האובייקטים הקונקרטיים השאובים מהמציאות הופ כים לדימויים גיאומטריים ומינימליס טיים שמשמעותם משתבשת ביצירה.

אפרת מכוון את המתבונן למתח שבין הידוע והמתוכנן לבין האקראי וקובע את כללי המשחק ביצירה, כשעל הצופה מוטל התפקיד לפענח אותם. פעולה זו, שלה שות פים היוצר והצופה, הוא מכנה "עבודה נכונה" ולא "עבודה יפה".

תפיסה זאת באה לידי ביטוי בסדרה המוצגת בתערוכה, שברובה נע שתה במהלך שנות ה .70 לדברי אוצרת התערו כה, עפרה חרנ"ם, העבודות מדגישות את "היחס בין הצורה המוצגת לבין התוכן שמאחוריה. תעתוע ויזואלי, משחק בין השטוח לנפחי ובין אור וצל, היו במרכז יצירתו של אפרת החל משנות ה 70 ובאו לידי ביטוי גם בפסלים ובעבודות וידאו מאותה התקופה".

אפרת מטעין את דימוי האיקס במש מעויות שונות - עקבה, הטבעה, חותם - כאקט המעיד על נוכחות האמן ביצירה, אך עם זאת, אות קין שהוא גם הנעלם, המחוק, הנגרע, ביטול הקיים. תכונות היש והאין בכפיפה אחת.

האיקס משבש את ההבנה, מקשה את הפענוח, יוצר מתח בין הדימוי לבין מש מעותו, ואולי מעשה הסימון באיקס הוא סוג של הצהרה על חוסר אונים, על היעדר תכלית, על מוות.

העיסוק במוות ובהתכלות ביצירתו של אפרת הוא חלק מתפיסה נבואית מטאפי זית אפוקליפטית שהחלה במהלך שנות ה ,80 כשבעבודותיו עולים נושאים הומ ניים אקולוגיים מטאפיזיים. יצירותיו של אפרת מעוררות תודעה על הסימביוזה שבין ניצול הטבע לבין התעמרות האדם בחסרי הישע, ילדים/חיילים, רצח עם ועוד. האיקס של אפרת הוא מחאה, תו כחה, הוא סמל לקץ האנושות אנושיות.