Thank you, Mr. President! - שנה להכרזת העברת השגרירות | מייקל אורן
מאז נכרתה הברית האסטרטגית בין ישראל וארה"ב בשלהי שנות ה ,60 העולם רואה בה מדד של אמינות וכוח אמריקני בכל רחבי תבל. ככל שיחסי ישראל וארה"ב קרובים יותר, כך מעמדה והיקף השפעתה של ארה"ב חזקים יותר בקרב הקהילה הבינלאומית.
לעומת זאת, בתקופות של ריחוק ומתח בין אמריקה למדינה היהודית, מעמדה של ארה"ב נחשב כפחות ופחות משפיע. לדו גמה, כאשר הנשיא אובאמה תפס מרחק מישראל, רוסיה פלשה לאוקראינה ולחצי האי קרים, וכמובן לסוריה. אפשר לראות את אותה דינמיקה הפועלת כיום, בימי ממשל טראמפ, שהוא הכי ידי דותי שידענו מאז קום המדינה.
ידידות זו איננה רק אישית אלא רוחבית. הנשיא בוש הבן היה אח ורע למדינת ישראל, שאמר "ארה"ב איננה מדינה בת 300 מיליון נפשות, אלא 308 מיליון נפשות". אלא שלבוש היתה שרת חוץ, קונדוליסה רייס, שהתבטאה בחריפות לא פעם נגד מפעל ההתנ חלויות ונגד מהלכים צבאיים ישראליים בלבנון ובעזה, והשוותה את סבלם של הפלשתינים לזה של הקהילה השחורה בארה"ב לפני הקמת תנועות זכויות האדם. בניגוד אליה, אין דמות דומה לרייס בממשל טראמפ.
מזכיר המדינה מייק פומפאו מאמץ עמדות פרו ישראליות בלתי מסויגות, ומטיל את האחריות לאי יציבות המזרח התיכון בבלעדיות על איראן. כמו כן, היועץ לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, הגדיר את הברית הישראלית אמריקנית כ"אבן פינה של יחסי חוץ" של אמ ריקה בימי טראמפ.
בנוסף, באו"ם - השגרירה ניקי היילי לא החמיצה הזדמנות להגן על ישראל ועל זכותה להגנה עצמית, וקבעה תקדים פרו ישראלי שאחרים יתקשו למחוק, גם לאחר עזיבתה בסוף החודש. כבר שנ תיים לא הושמעה ולו מילה אחת של ביקורת ממשית מפי הבית הלבן נגד ישראל.
קרבה זו באה לידי ביטוי בשתי החלטות היסטוריות. הראשונה היתה הנסיגה של ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן, אשר תאמה את האינטרסים האמריקניים והישראליים כאחד. השנייה היתה הכרה אמריקנית בירושלים כבירתנו הנצחית, והעברת שגרירותה לשם. בשני המקרים הנשיא טראמפ הראה שהוא בעד ישראל ויצא נגד דעותיהם של כמעט כולם, אך כתוצאה מכך כוחו רק התחזק.
גישה זו לא נעלמה מעיני המנהיגים האחרים בעולם, שמת רשמים מהעמידה האיתנה של ארה"ב לצד ישראל. הם התרשמו שמחויבויותיו של הנשיא כלפי ישראל, כולל אלה שנאמרו לפני בחירתו, קוימו וחיזקו את שמו ואת המוניטין שלו כאדם שעומד מאחורי מילותיו. דבר זה סייע לנשיא במאמציו לשנות את תנאי הסחר הבינלאומיים של ארה"ב בין קנדה, מקסיקו וסין.
גם מבחינה אסטרגטית מחויבותו של הנשיא לישראל הוסיפה אמון לאיומיו להפעיל כוח נגד צפון קוריאה, אם קים ג'ונג און לא יפסיק לירות טילים מעל יפן. אחת מהתוצאות היתה הפסגה - קרי, הצפון קוריאנים ראו שהנשיא טראמפ עומד מאחורי המילים שלו, נסוגו מהאיומים וקיימו את הפסגה.
שנה חלפה מאז שהנשיא עמד בבית הלבן והכיר בירושלים כבירת ישראל. מאז, מדינות אחרות, לרבות צ'כיה וברזיל, הצהירו על כוונה ללכת בעקבותיו. כמו כן, הוחזרו סנקציות אמריקניות כבדות על איראן ורוב אנשי העסקים בעולם - כולל באירופה, שכל כך הגנה על הסכם הגרעין - נאלצו לשתף פעולה מתוקף הכוח האמריקני.
רק השבוע הסינים הודיעו על נכונותם להגביר באופן משמעו תי את רכישת המוצרים האמריקניים. האפקט הכי דרמטי ובולט הוא דווקא בעולם הערבי, כאשר מנהיגים ערבים יודעים שאינם יכולים להיכנס כחוצץ בין ארה"ב לישראל ואפשר לסמוך על הנשיא בכל הקשור לאיראן. הדבר הוביל לקרבה ללא תקדים בין ישראל לעולם הסוני, התפתחות שהיא חיובית ביותר, לא רק בעניין האיראני, אלא במאמצים האמריקניים - העכשוויים והעתידיים - בתהליך המדיני.
עבור מדינת ישראל, כל זה חדשות טובות. אין עוררין על כך שמצבנו המדיני טוב יותר כיום מאשר ב ,2016 והרבה מאוד הודות למדיניות הממשל הנוכחי. אך היתרונות לא רק שנרשמו לישראל, אלא לעולם כולו - בו מדינות שוב יכולות לסמוך על עמידה אמ ריקנית בלתי מתפשרת.