לקלאסיקה יש כוח משלה

"הקוסם מארץ עוץ", המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב

גם בעידן המהיר של ימינו, שבו גיבורי ילדות וטרנדים מתחלפים במהירות מסחררת, מתברר שיש דברים שנשארים לנצח. דורות של ילדים גדלו על "הקוסם מארץ עוץ", הספר שכתב ליימן פרנק באום ב 1900 והפך לסרט עם ג'ודי גרלנד ב ,1939 שמספר את סיפורה של דורותי שנסחפת בסופת טורנדו עם כלבה טוטו לארץ עוץ הקסומה. בדרך היא חוברת לאיש פח, לדחליל ולאריה, ולומדת דבר או שניים על ערכים כמו חברות, טוב לב וחשיבות הבית.

הסיפור הכה מוכר קיבל שוב עיבוד בימתי חדש, שכתב וביים רני מגר. אל נעלי הקסם של דורותי נכנסת בהפקה הנוכחית רינת גבאי, מכוכבות הילדים הגדולות של השנים האחרונות. אליה מצטרפים כלבה טוטו )בריאן בורדמן(, איש הפח )שאותו מגלם אדם, שכבר כיכב בתפקיד זה לפני 24 שנה ועושה זאת באותו חן וכישרון כמו פעם(, האריה הפחדן )איתי תורג'מן( והדחליל החביב )נדב אילון(.

החבורה יוצאת לחפש אומץ )לאריה(, לב )לאיש הפח(, שכל )לדחליל( וכרטיס חזרה הביתה לטקסס )לדורותי ולטוטו(, פוגשת בדרך במכשפה הרעה )נסרין קדרי( ולבסוף מגיעה אל הקוסם עצמו )איציק כהן, שמזכיר שוב איזה שחקן קומי מוכשר הוא(.

מדובר בהפקה מושקעת ומרשימה שמלווה בלהקת רקדנים, בתפאורה ססגונית, בתלבושות צבעוניות ובעיבודים מקוריים לשירים )הפקה מוזיקלית: רן אביב, כוריאוגרפיה: רויטל זבולונוב(, לצד השירים המוכרים שכבר התקבעו בפנתיאון התרבותי )דמיינו אולם מלא בילדים ובהורים ששרים עם רינת את "שם מעבר לקשת"(.

בלי במות מסתובבות או מסכי לדים מהבהבים מצליחה להקת השחקנים המוכשרים )שגם שרים נהדר( לרתק את הילדים הקטנים הגודשים את האולם. אלה מגיבים בקריאות התלהבות למה שמתרחש על הבמה )אתגר לא פשוט, תאמינו לי( בעוד המלווים המבוגרים מקבלים פיסת נוסטלגיה להתרפק עליה.

המסע של דורותי וחבריה, שהיה בסך הכל שיעור על החשיבות של להאמין בעצמנו, נשמע אולי נאיבי בעידן הנוכחי, אבל לקלאסיקה יש כנראה כוח משלה.