שאנז אליזה פינת כיכר תחריר

הבכיכר פעם האחרונה שנשמתי אדי רימוני גז היתה תחריר, בלב קהיר, בשלבים שונים של מהפכת האביב הערבי, כשכוחות ביטחון הפנים פיזרו המונים שניסו להתקדם לעבר מבני ממשל. זו הרגשה נוראה: תחילה גירוי חזק באף ובגרון, אחר כך צריבה שורפת בעיניים, ואז מגיעים הקשיים לנשום. אתמול זה קרה לי במקום שאותו מעולם לא דמיינתי לעצמי כזירה למחזות דומים: השאנז אליזה המפוארת, ליבה הפועם והיוקרתי של עיר האורות. מחאת "האפודים הצהובים" הפכה אתמול את "שדות גן העדן", שמה של השדרה המפורסמת ואחד מסמ ליה של פריז, לשדה קרב. כנופיות מפגינים אלימים תקפו בחזיזים, באבנים ובמהלומות את אנשי כוחות הביטחון, שלנוכח ההס למה קיבלו בשלב מסוים הוראות להגיב בירי רימוני עשן. והיו עוד קווי דמיון בין האירו עים אתמול בשאנז אליזה וב כיכר תחריר: במצרים צעקו ההמונים "העם רוצה את הפלת המשטר" ו"מובארק, לך" בפריז וברחבי צרפת נשמעו אתמול קריאות ההמון "מקרון, התפטר". אין מדובר עוד בדרישה לבטל מס כזה או אחר. מדובר בתנועה עממית, שבאה בעיקרה מהפריפריה אך מב טאת אכזבה רחבה יותר מנשיא שנתפס רק לפני שנ תיים כתקוותה הגדולה של צרפת החולה - כלכלית, חברתית ופוליטית, שלא לומר כמשיח עלי אדמות. מטרת תנועת המחאה סביב "האפודים הצהובים" אינה כתנועות חברתיות שידעה צרפת בשנים עברו, שבי קשו רק לשפר את תנאי החיים של השכבות החלשות יותר בחברה.

במחאה הזו טמון גרעין מהפכני אמיתי: מפגינים מימין ומשאל, קיצונים ומתונים, אנשים שלא הצ ביעו בבחירות האחרונות בגלל ייאושם מהמערכת הפוליטית, ניסו אתמול לתפוס את מוקדי הממשל כדי להפילו.

משהו נסדק בלכידות הלאומית

וגם העוינות כלפי כוחות הסדר ושמירת החוק, בעי קר המשטרה, הזכירו לי אתמול את קהיר. בכל פעם שטורי ניידות, נגמ"שים ומכת"זים נושאי תותחי מים הוזעקו לזירות עימותים אלימים וחצו רחובות עמו סי מפגינים, הם לוו במחוות טינה מילוליות ופיזיות מצד לובשי הצהוב.

מרגע שכוחות הסדר הופכים מטרה לזעם ההמונים, מאחר שהם מזוהים עם "המשטר", משהו עמוק ביותר בלכידות הלאומית נשבר.

אלדד בק | פריז מפגין קורא למהפכה