מבקשים אמון הציבור: לא חידה. בדיחה

שונים וזרים זה לזה בתי הגידול של ראשי המחנה הציוני, היו"ר הנבחר אבי גבאי, היו"ר הממונה של הסיעה בכנסת ציפי לבני והיו"ר מטעם עצמו אהוד ברק. אולם המחבר ביניהם ברור כשמש בצהריים: אי אפשר להאמין להם.

על המנכ"ל המקצועי, אבי גבאי, מעידים עמיתים לעבודה שהוא מומחה בניהול. מנכ"ל טוב זה לא אידיאולוגיה. את זה הוא הביא לפוליטיקה. מעל תמונתו בספר המחזור כתבו חבריו ש"הוא עדיין לא החליט בין מפ"ם, מפא"י, חירות, התחייה וכו'". בימים ההם, בזמן הזה. מהלכיו הפוליטיים החתרניים נעטפו בחיבוק תקשור תי אוהד, כראוי למי ש)כרגע(בחר במפלגת שמאל: האיש שצמח מצד העובדים וזינק להנהלה, עשה לביתו והגיע למשה כחלון, שפרש מהליכוד. לימים תתגלה מחלוקת סביב השאלה אם הציע או לא לכחלון חצי מיליון שקלים כדי להיכנס לרשימה, אבל שום מחלוקת ביחס לאידיאולוגיה הלאומית ימנית של כחלון, וגם לא סביב חתימת הסכם העודפים של כולנו עם ישראל ביתנו.

הציבור נחשף לגבאי כשר מטעם מפלגת ימין בממשלה ימנית, שקווי היסוד שלה ימניים. יכולתם לחשוב שפיו וליבו שווים, אבל הוא בסך הכל נזקק לניסיון מיניסטריאלי. ימין, שמאל, מה זה משנה? אידיאולוגיה - הצחקתם אותו. הסתכל ימינה וראה תור ארוך; הסתכל שמאלה וזיהה מפלגה במשבר מנהיגות. את התודה על מקומו במפלגת העבודה הוא חייב לאביגדור ליברמן, שכניס תו לממשלה על גבו של משה יעלון סיפקה לגבאי תירוץ לערוק מימין לשמאל, ואפילו למכור לתמימים, לאידיוטים השימושיים ולתקשורת )טוב, זו לא בעיה( שמדובר בעריקה "ֶערכית". הייתכן שאלמלא אותה הצרחה היה נשאר מספר 2 של כחלון? - זו לא חידה; זו בדיחה.

המפלגה עבורו, כמו עבור לבני, היא רק פלטפורמה. שניהם מייתרים את הצורך של הפרט להשתתף בדמוקרטיה מפלגתית, תוך כדי הזדהות והשתייכות לקבוצה ייחודית, מאורגנת, של אנ שים בעלי דעות קרובות בעניינים פוליטיים וחברתיים, השואפת להנהיג את המדינה. בעיניהם - הם הבשורה, ושהמפלגה תגיד תודה. ממילא מובן ש"מגיע להם" גם לכפות על המפלגה שריון מקומות למקורביהם ברשימה לכנסת, על חשבון הדמוקרטיה, ולהכפיש ראשי מפלגות אחרות שעושים אותו הדבר.

זהותה הפוליטית ערכית של לבני דווקא הסתמנה כצוק איתן. חברות בתנועת בית"ר, הפגנות נגד נסיגה ישראלית מרמת הגולן ומסיני לאחר מלחמת '73 והצטרפות לליכוד "בגלל אסון אוס לו". כך אמרה לבוחריה לפני שלקחה מהם את המנדט ועשתה בו כבשלה: כשרת המשפטים הכשירה לשרון את ביטול תוצאות משאל המתפקדים נגד העקירה, העבירה את המנדט לקדימה, משם להתנועה והופ למחנה הציוני. "מפלגה היא רק פלטפור מה". העיקר שהיא בראש, ואל תבלבלו אותה עם העצמת חיזבא ללה ,(1701) ועידת אנאפוליס )שחרור מחבלים וויתורים לאויב שממשיך לירות קסאמים(, ובמיוחד לא עם הערצתה המשתקת לקונדוליסה רייס, שהשוותה את תלאותיה כילדה שחורה חסרת זכויות לפלשתינים.

אהוד ברק, החוליה המשלימה במשולש המנהיגות הביזארי של העבודה המחנה הציוני, שזכייתו ב 1999 בראשות ישראל אחת )העבודה, גשר ומימד( ב 26 מנדטים הולידה "שחר של יום חדש" קצר במיוחד וסימנה את אובדן מעמדה של העבודה כמפלגת שלטון. עשר שנים מאוחר יותר, לאחר שיצא "לעשות לביתו" וחזר לראשות העבודה, הביא ברק 13 מנדטים והבטיח שמקום העבודה באופוזיציה. אלא שאז, בניגוד לעמדת מרבית חבריו לסיעה, נכנס לקואליציה כשר הביטחון, ומכיוון שהישארותו בשלטון חשובה יותר מהמפלגה, פיצל אותה עם מפלגת עצמאות, שלא הגיעה למבחן אמון הציבור. לאחרונה מיצב את עצמו ברק כנביא זעם המהלך אימים על הציבור, וכיו"ר העל של העבודה מטעם עצמו, ה"מעניק" תמיכה מסויגת לגבאי, תוך כדי הבהרה שהוא )ברק( הראוי להנהיג. שלושה אלופים במשחק "השתמש וזרוק" עושים עלינו "עבודה" בעיניים.