אחריתו אינה שונה מראשיתו

היום ימלאו 14 שנים מאז עלה מחמוד עבאס, הוא אבו מאזן, לכס ה"ראיס" של הרשות הפלשתינית. 14 שנים הן תקופה מספיק ארוכה כדי לערוך סיכום כהונה, אף כשאין לדעת כמה זמן היא תימשך עוד. כיאה לשליט ערבי, אין לשכוח שאבו מאזן מאמין בבחירות רק אם הן יכולות להנדס לו ניצחון, ואם אין ודאות כזאת - גם אין בחירות.

עבאס היה לממשיך דרכו הנאמן של ערפאת בכל המובנים. כמו במקרה של ערפאת, יחסו של אבו מאזן לישראל ינק מן האנטישמיות הבסיסית שלו. עוד כשהסתמן כיורשו האפשרי של ערפאת, ניסה השמאל הישראלי להסוות את שנאת היהודים המבעבעת אצל היורש. מאמץ מיוחד הושקע בניסיון להשכיח שאבו מאזן הוא מכחיש שואה מדופלם.

עבודת הדוקטורט שעשה בבריה"מ הקומוניסטית התאפיינה ב"גילויים" מדעיים מן הסוג הידוע לשמצה: יהודים, כתב ראש הרש"פ לעתיד, המציאו מיליונים של קורבנות, וההנהגה הציונית בכלל עודדה את הנאצים לפעול להשמדת היהודים כדי לקבל כפיצוי את "אדמת פלשתין". אחרי שמונה ליו"ר הרשות הפלשתינית, דאגו הרוסים לסווג את עבודת הדוקטורט שלו כחסויה כדי שפרסומה לא יביך אותו ברבים.

במהלך 14 השנים השתנה דבר אחד בתפיסתו - עכשיו הוא גם מאשים את היהודים עצמם בשואה, שואה שלדבריו כלל לא היתה. בנאום בפני המועצה הלאומית הפלשתינית במאי 2018 סיפר עבאס בלשון ציורית, שההתנהגות החברתית של היהודים ונטייתם לעסוק בבנקאות וכספים הן שהביאו עליהם את זוועות השואה.

גם אם נתרחק מענייני התודעה ונעיין בסוגיות מעשיות, ניווכח שאחרית הכהונה של אבו מאזן אינה שונה במאומה מראשיתה. הרשות הפלשתינית בהנהגתו ממשיכה להצטיין רק בדברים שכל אדם נורמלי מתבייש בהם: עידוד הטרור, הסתה לשנאה ושחיתות. הרשות בהנהגתו הביאה את התמיכה הכספית בטרור לגבהים חדשים. לא פחות משבעה אחוזים מתקציבה מתועלים לתשלום משכורות למחבלים ולבני משפחותיהם. מחבלים מונצחים במוסדות הרש"פ, והילדים נקראים ללכת בדרכם ולהפוך לשאהידים.

אבו מאזן וחבורתו הקרובה ממשיכים לנצל את כספי הסיוע הנאספים למענם בעולם, לשם התעשרותם האישית. אנשי עסקים ערבים מתלוננים על כך ששום מיזם לא יכול לקרום עור וגידים ברשות הפלשתינית ללא אתנן לבניו של הראיס או לבני חסותם. עבור האוכלוסייה הרחבה, אבו מאזן הוא אסון כלכלי. רק ההיצמדות לכלכלת ישראל מצילה את התושבים הערבים בשומרון וביהודה מפני חרפת רעב ומבטיחה את פרנסתם. הצמיחה הישראלית, יחד עם מקומות העבודה בישראל וביישובים היהודיים, הקפיצו את התל"ג הפלשתיני מעלה. בלעדיהם אין ברש"פ כלום.

מצב זכויות האדם ברש"פ גרוע אפילו מהכלכלה. הרשות מתנהלת כדיקטטורה ערבית מצויה, ובמדד הדמוקרטיה של האקונומיסט היא משתרכת במקום ה־901 בעולם, רחוק אפילו ממשטרים חצי דמוקרטיים. שנות שלטונו של אבו מאזן הוכיחו את הרסנותו העקבית בכל תחומי החיים, ליהודים ולערבים כאחת. לאחר 14 שנות שלטון, גם חסידיו המושבעים מייחלים לירידתו מהבמה ההיסטורית.