בתום השבעה: לזכרו של משה ארנס

בפברואר 1992 נרצח מאבטח מכלית דלק בג'נין. האירוע נחשב לחריג באותה תקופה, ולמיפקדת החטיבה הגיעה כל צמרת צה"ל, ואחריה גם שר הביטחון מישה ארנס ז"ל. כשארנס נכנס לחדר הדיונים, התיישב ואמר: "האזנתי בדרך לכאן לרדיו ושמעתי גורמים שונים שטוענים, שהבעיה במלחמה בטרור היא שהדרג המדיני לא הורה לצה"ל למגר את הטרור... שהדרג המדיני לא הורה לצה"ל לנצח... אז הנה אני מורה לכם למגר את הטרור ולנצח!"

האמירה הזאת, שנאמרה בסרקזם ובהומור דק, אפיינה את משה ארנס ז"ל שהכרתי והערכתי כשר הביטחון. שירתי אז כמפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון, ובתפקידי פגשתי את שר הביטחון ארנס לעיתים תכופות. בישיבות ובשיחות עימו למדתי להעריך מנהיג, ולא רק פוליטיקאי.

כמי שהיה חסר ניסיון צבאי - העמיק ארנס בכל נושא ולא חסך בשאלות כדי להכיר את הסוגיות המורכבות על בוריין, והביא לדיון זווית ראייה מיוחדת. שאלותיו עוררו מחשבה וחייבו בחינה מחודשת של המובן מאליו. בדיונים ניסה לחפש דרכי התמודדות עם האתגרים שעל הפרק, ללא סיסמאות וללא התלהמות, תוך הבנת מגבלות הכוח והמוסר. גם דיונים סוערים ונוקבים, שלא היתה בהם הסכמה, התנהלו בשקט, שכל כך אפיין את ארנס. אופן ראיית הדברים, עמדותיו והחלטותיו התבססו על ניתוח אנליטי, לאחר לימוד מעמיק, ולכן חשיבתו היתה מקורית ולא "עדרית". כך יזם את הקמת מיפקדת חילות השדה )מפח"ש(, וכך דחף לפיתוח מערכת ההגנה מפני טילים )מיזם החץ(.

לימים, כשפשטתי מדים, ראיתי במישה ארנס אחד מ"זקני העדה", שחשוב להתייעץ איתם בנושאים שעל סדר היום בכלל, ובתחום החוץ והביטחון בפרט. לא על כל דבר הסכמנו, אך שיחה איתו תמיד עוררה מחשבה וחייבה בחינה מחודשת של הדברים. יכולת הניתוח והחשיבה המקורית שלו תמיד עוררו בי הערכה רבה. האפשרות לנהל ויכוח נוקב מבלי להרים את הקול, אך עם אמירה צלולה, נקייה ובהירה, הותירו בי רושם רב אחרי כל שיחה, מאמר או ראיון שלו. קולו הצלול והחשוב בנושא שילוב בני המיעוטים בחברה הישראלית וביקורתו על אי הכללת "שוויון בין כל אזרחיה" בחוק הלאום, היו כמעין מים זכים לנוכח שיח פוליטי של שנאה ופלגנות.

תמיד ראיתי במשה ארנס ז"ל מופת למי שבחר בפוליטיקה כדרך להשפיע, מבלי להזדהם ברעותיה; מי שניווט את דרכו לפי מצפן אידיאולוגי, ולא לפי שבשבת רוחות פופוליסטיות; מי שנתן דוגמה לכך שאפשר גם אחרת. חבל על דאבדין ולא משתכחין. יהי זכרו ברוך.