דעות גנץ נעות כשבשבת רוחות

אלה שייעצו לבני גנץ לשתוק כל הדרך אל הקלפי הכירו את הלקוח - וצדקו. נקודת המוצא שלהם היתה שיש בישראל כמה מנדטים שכמהים לדבר חדש, וכלל לא אכפת להם מהו אותו חדש. אולם חיש מהר התברר כי גנץ אינו דבר חדש, אלא בעל דעות ישנות ומוכרות. דעות שברוח הפוליטיקה העכשווית נעות כשבשבת רו חות. שלשום נגד חוק הלאום ואתמול, לפי מקור ביו - בעד. הגמישות שלו מהירה אפילו יותר מזו של יאיר לפיד.

בני גנץ בחר לשבור את שתיקתו בפגישה עם קבוצת מפגינים בני העדה הדרוזית, שאליהם התלוו בכירי מוסד וצה"ל לשעבר. בכירים שלעולם לא יסלחו לבנימין נתניהו על שלקח מהם את המדינה שהיתה רשומה על שמם בטאבו, וניווט את ספינת הפאר של מדינת ישראל ימינה. אחד המשתתפים בהפגנה היה תת אלוף בדימוס, בן העדה הדרוזית, אמל אסעד. לוחם בעל עבר צבאי מפואר. הכיתוב על מרקע הטלוויזיה מתחת לתמונתו היה "גנרל דרוזי ישראלי". ביטוי מתוחכם לטענה מרושעת כאילו חוק הלאום הופך קצין דרוזי מאלוף לגנ רל ומפקיע את הדרוזים מהיותם אזרחים נאמנים.

חוק הלאום יחד עם חוק יסוד: כבוד האדם וחי רותו הם מהחוקים החשובים בספר החוקים. בי טוי להיות מדינת ישראל מדינת הלאום היחידה של העם היהודי, ובה בעת הבטחה לערך השוויון בין האזרחים. השמאל, מטעמיו שלו, מתנגד לחוק הלאום. הימין בעדו. בבחירות הקרובות יכריע העם אם ישראל היא מדינה יהודית או מדינת כל אזר חיה. בני גנץ, בהתנגדותו לחוק, הצטרף לשמאל. העמימות שלו לא החזיקה מעמד זמן רב. המחמאות והליטופים של אבי גבאי וציפי לבני הם הוכחה מו בהקת שגנץ התגייס לשירות השמאל. גם הטיעון של בנט, כאילו הימין החדש ימנע נדידת קולות למפלגת גנץ, נראה היום מופרך בעליל.

הניסיון לקושש קולות מימין ומשמאל לא צלח. זכותו של גנץ להתנגד לחוק, אולם רק זדון ורש עות יש בתגובת מפלגתו "חוסן לישראל", שלפיה "הם" )הממשלה, חברי כנסת ואולי הימין כולו( ירו בגבם של הדרוזים. אין אמירה יותר שקרית, שפלה ומעוררת מדנים מזו. כל אזרחי ישראל, מימין ומ שמאל, מעריכים את תרומת העדה הדרוזית לחברה בכלל ולכוחות הביטחון בפרט. האמירה בדבר ירייה בגב היא אלימה ומסוכנת, ומי יודע לאילו תהומות היא יכולה לדרדר את מערכת הבחירות הקרובה.

הבחירות לכנסת העשירית בשנת 1981 היו הסו ערות ביותר מאז הקמת המדינה. אלו היו הבחירות הראשונות לאחר עליית הליכוד לשלטון. המערך אז )העבודה היום( ניסה בכל כוחו להוכיח שניצ חון הליכוד היה בגדר תאונה היסטורית. בעצרת הבחירות המסכמת של המערך, בנוכחות שמעון פרס, נשא דודו טופז את נאום הצ'חצ'חים הזכור לשמצה - נאום מסית שפתח פצעים, שרבים האמינו שכבר הגלידו. על פי המסתמן, הבחירות הקרובות יהיו סוערות לא פחות ואולי יותר. ניסיון אחרון כנראה של השמאל לחזור לשלטון, בטרם יירד מבמת ההיסטוריה ויצעד לקול צלילי כינור נוגים אל אופק השכחה.

שוק הדעות בדמוקרטיה אמור להיות פתוח לכל דיכפין, אך אסור שהשוק יהיה פרוע. גם אחרי הבחירות יהיו לישראל אתגרים עצומים, ומבלי מינימום של לכידות לא נוכל לעמוד בהם. בימים שכאלה נדרשת אחריות מוגברת ממנהיגי הציבור. מי שרוצה למכור בשוק הרעיונות "חוסן לישראל", מוטב שייזהר מפגיעה בחוסנן של החברה והמדינה, שהרי אין לנו ארץ אחרת.