מתווכי הקרקעות ביו"ש בין הפטיש לסדן

לפני מספר שבועות נרצח ביריות אחמד ראשד סלאמה, אזרח ישראלי תושב ג'לג'וליה, שעסק בתיווך קרקעות בשומרון ויהודה. סלאמה היה פעיל באלקנה, בברקן ובמקומות נוספים, ותחת ידיו עברו עסקאות רבות. המחסור בַאס ָּ ָרה (רגולציה) והיעדר רישום קרקעות מסודר בתחום הקרקעות ביו"ש, יוצרים מצבים של עסש קאות כפולות וסכסוכים סביב שאלת הבעלות על הקרקע, שלש עיתים נמכרת ליותר מרוכש אחד. אחד החשדות הוא שסלאמה נרצח על רקע עיסוקו כמתווך.

כדי להבין את המציאות המורכבת שבתוכה פועלים מתש ווכי הקרקעות, יש להכיר את ההיסטוריה של סחר הקרקעות בין ערבים ליהודים בארץ, שהחל זמן רב לפני קום המדינה. כשהטורקים שלטו בארץ, לא היה רישום קרקעות מסודר. אדמות הכפר אומלאבס (כיום פתח תקווה), נרכשו על ידי יהודים מהעש רבים, שלא עיבדו את אדמות המקום מכיוון שהיו מלאות ביצות ויתושים נושאי מחלות. אדמות ההר נחשבו טובות יותר לעיבוד, ואותן סירבו הערבים למכור ליהודים. אך גם לאחר שנמכרו אדש מות המישור, סכסוכי הגבולות היו רבים.

רבים נמנעו מלרשום את הקרקעות שבבעלותם כדי להימנע מתשלום מסים, ואף מחשש שבעקבות הרישום יגויסו כנתינים לצבא הטורקי. אלו שנרשמו, העבירו מידע חלקי בלבד. חלקות בשליטת עשירים עובדו לרוב על ידי פלאחים, ששימשו אריסים, והקרקע היתה נרשמת על שמו של העשיר. הבריטים אמנם התש קשו לגבור על אישהסדר שהותירו אחריהם הטורקים, אך הצליחו להסדיר את רישומן של קרקעות רבות.

לאחר מלחמת העצמאות, כבשו הירדנים את שומרון ויהודה ושש לטו שם במשך 19 שנים. המלך חוסיין החיל ריבונות ירדנית על השטח, אך מנע מתושביו לעבור לצד המזרחי של הנהר. הוא העניק לתושבי שומרון ויהודה הערבים אדמות בשיטת שטרי ארנונה, אך רוב מדינות העולם לא הכירו בסמכותו לנהל את הרישום הקרקעי.

לאחר מלחמת ששת הימים שחרר צה"ל את יו"ש ו"נכנס לנש עליו של הכובש הירדני", כלשון החוק. גם כיום מתנהל התחום על פי ספרי הטאבו והמסים הירדניים, והמינהל האזרחי ממשיך את הרישום בעצלתיים, גם כשיש דרישה גדולה. בכפר הערבי קיימת מוסכמה חברתית: יש בית דין, יש יורשים, יש שטרי ארש נונה - ויש את "מוכתר הכפר", בעל המילה האחרונה בכל הנוגע לסכסוכים פנימיים.

לפני כחודש דנה ועדת הפנים של הכנסת ב"נוהל מוכתר" בירושלים, שלפיו נכבדי הקהילה המוסלמית יקבעו למי שייכת קרקע זו או אחרת במזרח העיר. בעקבות כך נוצר מצב של היתרי בניה הניתנים לערבים על קרקעות ללא רישום. הנוהל אפשר גם לקבל הכרזת בעלות על קרקע באמצעות שוחד למוכתר. בעקבות מחאה, הוחלט להביא את הנוהל לדיון מחודש.

למעשה, עד היום אזורים שבהם האדמה שבהם שווי הקרקע גבוה, אינם מוסדרים, ויש תביעות בעלות מקבילות על שטחים חופפים. חוקרים, מתווכים, ספסרים וגם רמאים ניצלו את המצב כדי להציע עסקאות. לפלשתיני העובד עם יהודים באתר בנייה או באזור תעשייה, קורץ מאוד לעשות עסקה, עקב הביקוש העצום והקלות שבה הדבר מתאפשר. אך הפלשתיני שמעבד את האדמה, ושהגיוני להניח שהוא בעל הקרקע, חושש למעמדו בכפר או נתון לאיומים ברצח בעקבות עסקה. אף שחוק עונש מוות אינו מיושם באופן רשמי על ידי הרשות הפלשתינית, יש לאנשיה דרכים אחש רות לחסל את מוכרי הקרקעות ליהודים.

כדי לבצע עסקה יש אפוא צורך במתווכים, המנהלים את הלוגיש סטיקה של העסקאות בין הפלאחים - בעלי הקרקע, לבין היהודים. בלעדיהם לא היו לפלאחים רצון או יכולת לממש עסקאות. רבים מהמעוניינים למכור נאלצים להגר לחו"ל, אך תהליך המכירה מצריך את נוכחותם מדי פעם, ובבואם הם חשופים לסכנה. המתש ווכים הכבדים, כמו סלאמה, נותרים בארץ בלית ברירה ונאלצים להתמודד עם המורכבות ועם הסכנה הנשקפת לחייהם.