מבט לא מוכר למציאות מוכרת

"עדות מקומית ,"2018 מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב

"עדות מקומית" Press"ו World "Photo הן שתי תערוכות שמוצגות בו בזמן בכל שנה במוזיאון ארץ ישראל ועוסקות בצילום עיתונות ובצילום תיעודי. התערוכה "עדות מקומית "2018 מתמקדת בשיקוף של המציאות הישראלית מבעד לעדשתם של צלמים/ות ישראלים/ות, והשנה היא חושפת 172 תצלומים ושבע עבודות וידאו שנבחרו בהליך אנונימי מתוך 7,000 יצירות שהוגשו לוועדת השיפוט. היצירות מחולקות לשבע קטגוריות: חדשות, טבע וסביבה, דת ואמונה, חברה וקהילה, ספורט, אורבניזם ותרבות, סיפור מצולם. העבודות מזמנות מבט על מציאות ישראלית מרובדת שרוויה בעימותים, כגון הגדר על גבול עזה, גבול סוריה, מחאות מבקשי המקלט ועוד. זאת לצד סוגות נוספות שבהן עוסק הצילום התיעודי, ובהן ידוענים (נטע ברזילי), פוליטיקאים (ח"כ אורן חזן בסלפי) וספורטאים (יוסי בניון). עם זאת, נחשפים גם רגעים של חסד, מצבים של דמויות לא מוכרות, פסיפס של המציאות הישראלית. כך, למשל, מצולמים בתערוכה חרדים, ילדים מהעולם השלישי שעברו ניתוח לב, נופים ועולם החי אל מול הריקנות האורבנית.

אפשר להבחין בכמה צירים העולים מתוך התערוכה. האחד עוסק במקומו של הצילום התיעודי ובמיצובו ביחס לאמצעי צילום אחרים המתארים את המציאות. לדברי אוצר התערוכה, עמי שטייניץ: "הצילום התיעודי בעיתונות מחליף פנים, כשאירועים רבים מצולמים במצלמות אבטחה ובטלפונים חכמים של אזרחים מן השורה ומופצים בתקשורת". אחת ההשלכות של תופעה זו היא שהצילום התיעודי מאמץ פרקטיקה של אמצעי הפרסום ההמוניים החלופיים, ובכך מאבד את הריבוד ואת הניסיון של המתבונן לפענח את הסיפור.

הציר השני הוא הדרך שבה צלם מקצועי מתעד, תופס רגע מתוך מציאות שבונה את הסיפור. ציר נוסף הוא הסיפור של הצלם עצמו: היכן הוא ממוקם, האם בתוך האירוע או ליד? רחוק או קרוב? מהי עמדתו?

פורמט התערוכה הוא של קול קורא, כלומר לא נעשית פנייה מכוונת לצלמים מסוימים, וכך נוצר מצב שבו חלק מהצלמים הפעילים בשטח אינם משתתפים בתערוכה. עם זאת, התערוכה מאפשרת מבט פחות מוכר למציאות המוכרת.

צילום של מארק ישראל סלם בתערוכה