גם לנערי הגבעות יש זכויות
במשך קרוב לשלוש שנים ניטש ויכוח בציבור הדתילאומי, למי מאמינים: לכותב שורות אלה, או לשרת המשפטים המוערכת איילת שקד, שטענה בעת חקירות דומא שלא היו עינויים והתעללות, ואימצה את גרסתן של רשויות האכיפה, כי החקירות הן "אמנם לא נעימות, אך הוגנות ומאוזנות".
במהלך תקופה זו, התנהל משפטו של צ', קטין שמעולם לא נחשד ברצח בדומא, אולם כתוצאה מהסתעפות הפרשה, נעצר בגין הצתת כנסיית הדורמיציון, ומשפטו התקיים הרחק מעיני התקשורת.
אלא שלפני כשבועיים נחשפו בתוכנית "עובדה" חלקים מהקלטות המדובבים, והחרידו מדינה שלמה. אפילו בסיוטיי הגרועים ביותר לא דמיינתי, ששוטרים המחופשים לעבריינים בכירים מסוגלים להרעיב קטין, לקחת אוכל מפיו פעם אחר פעם, לאיים עליו ברצח ובאונס, להפוך אותו ל"סנג'ר" שלהם, ולתת לו הרגשה שהוא לא עומד לסיים את הלילה. והכל באחריותם ותחת עיניהם הפקוחות של אנשי השב"כ.
מה שלא סופר בתוכנית, אלא תואר בהחלטתה המפורטת של השופטת מיכל ברנט מבית המשפט המחוזי מרכז - שפסלה את כל הודאותיו של צ' - זה שגם לאחר שהנער הוצא מבית הזוועות המיוחד שנבנה עבורו ונלקח לחקירות השב"כ, הוא המשיך לשמור על זכות השתיקה. בשלב זה נכנסו לחדר החקירה שני המדובבים המדוברים ושהו עמו לבד. הפלא ופלא, כעבור עשר דקות הוא מסר הודאה מפורטת.
שיטות החקירה המזעזעות שנחשפו, מחייבות אותנו לשאול, כחברה דמוקרטית, האם מותר לזלזל בזכויות ולשבור את כל הכלים כדי לפצח חקירות בכל מחיר?
הסיפור של צ' היה אמור לזעזע את אמות הספים, אלא שארגוני זכויות האזרח שתקו, הפוליטיקאים נרדמו בשמירה ובמקום שנשמע משומרי הסף, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, הסתייגות מפורשת והוראה לפתוח בחקירה נגד השוטרים שהתעללו בילד, בוחן שי ניצן בימים אלה דרכים לעקוף את החלטת בית המשפט, ולנסות בכל זאת להמשיך במשפט של צ'.
צ' עצמו עובר תקופה לא פשוטה. מאז החקירות נזקק לטיפולים שונים ואובחן כפוסט טראומתי. אולם הסיפור של "זוועת עכו" אינו רק המקרה האישי של צ', אלא הסיפור שלנו כחברה דמוקרטית: האם בדרך לפיענוח ופיצוח תיקים, מותר לשבור את כל הכלים, והאם המטרה מקדשת את כל האמצעים? בפסק דין בעניינם של מחבלים, קבע בית המשפט העליון שגורלה של הדמוקרטיה הוא שלא כל האמצעים כשרים בעיניה, ולא פעם נלחמת הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור. היום מתברר, שמה שנכון למחבלים ערבים, לא נכון לנערים יהודים, שכל חטאם שהם משתייכים ל"נוער הגבעות".
אבהיר מיד: בהחלט מותר לחלוק עליהם, אפשר להסתייג מדרכם, וניתן אפילו לטעון שהם עושים נזק בפעולות כאלה ואחרות. אך גם לנערי הגבעות יש זכויות, ומי ששולל מהם את הזכויות הללו, שולל את תכלית קיומה של המדינה הדמוקרטית.