מכתב אחרון ופרידה
רוזה פאייר ידעה היטב לאן היא נוסעת לפני שעלתה לרכבת לאושוויץ ● "נשיקות וחיבוקים, תחיו בטוב", כתבה לבנה שגר בארץ ישראל ● המכתב שלה יוצג עם מכתבי פרידה נוספים בפרויקט חדש באתר יד ושם
"אני נוסעת היום מכאן - וצרי כה כוח", כך כתבה רוזה פאייר על פיסת נייר קטנה לפני שילוחה מגטו טרזין, יחד עם בנה הצעיר פריץ בן ה ,9 אל מותם באושוויץ. מכתב קצר זה, הטומן בחובו את כל מצוקותיה הקיומיות של רוזה, לצד מכתב נוסף ששלחה לבן שלה אריך שהיה בארץ ישראל, יוצגו בתערוכת "מכתבים אחרונים משנת ,"1944 שתעלה בקרוב לאתר האינטרנט של יד ושם.
רוזה וזיגמונד זוסיע פאייר התגו ררו בווינה שבאוסטריה. זיגמונד, יליד פולין, היה יצרן כובעים ורוזה, ילידת הונגריה, היתה פקידה. לזוג נולדו שני בנים: אריך ופריץ. ב 1939 ברח זיג מונד לשנחאי וניסה להשיג אשרות הגירה לבני משפחתו. הבן בכור אריך יצא מווינה במסגרת עליית הנוער לארץ ישראל דרך יוגוסלביה בקבוצה של כ 1,200 מעפילים, אשר רק כ 200 מהם הגיעו ליעדם בתום תלאות רבות. חברי הקבוצה שנותרו ביוגוסלביה נר צחו בשואה.
רוזה ובעלה נשארו בווינה. אמה, ברתה פישר, חלתה, והבת, שלא רצתה לנטוש אותה, נותרה עימה בווינה יחד עם בנה פריץ. ב 26 בפברואר 1942 שלחה רוזה לבנה אריך בישראל מברק קצר באמצעות הצלב האדום ובו כתבה: "ילדי האהוב, מקווה שאתה בריא. אנ חנו בסדר... נשיקות וחיבוקים יקירי, אמא שלך ופריצי. תחיו בטוב".
הביטוי "תחיו בטוב" בגרמנית משמש גם מילות פרידה, כשהכותב יודע שלא יפגוש עוד את הנמען. במכתב אחר כתבה רוזה: "אני טיפשה, טיפשה, טיפ שה!", כשכוונתה לטעות שעשתה כשלא ברחה מווינה עם בנה הקטן פריץ, כש עוד היה אפשר לעשות זאת, אלא הע דיפה להישאר עם אמה עד יומה האחרון.
"צריכה כוח"
ב 24 בספטמבר 1942 שולחו רוזה ופריץ לגטו טרזין, וב 16 במאי 1944 גורשו ל"מחנה המשפחות" באושוויץ בירקנאו. במכתבה האחרון, מ 14 במאי ,1944 שאותו כתבה ככל הנראה לאחד מקרובי משפחתה, סיכמה בקצרה את מסע חייה: "אני נוסעת היום מכאן. צריכה כוח. רוזה פאייר". ב 10 ביולי נרצחו רוב שוכני "מחנה המשפחות".
לאחר מלחמת העולם השנייה התא חד זיגמונד עם בנו אריך, ששינה את שמו בישראל לאפרים להב. אפרים, ואשתו מרים פורמן, ציונית מאנגליה, בנו את ביתם בירושלים ונולדו להם שני ילדים - תמי ויונתן. להב היה עי תונאי ועורך חדשות בקול ישראל וכתב גם לעיתון "די וולט". ב 1957 מסר זי גמונד זוסיע פאייר דף עד לזכר רעייתו רוזה ובנו פריץ. יונתן להב, נכדה של רוזה, מסר ליד ושם את מכתביה ותמונות משפחתיות במסגרת הפרויקט הלאומי "לא סוף את השברים", פרויקט לאומי להצלת פריטים אישיים מתקופת השואה, ובהם המכתב האחרון של רוזה, שיוצג בתערוכה. "גדלתי מבלי להכיר את הסיפור, כי אבא לא דיבר איתי על הנושא בכלל", מספרת תמי עמנואל, נכ דתה של רוזה, "מצאנו את המכ תב כשארזנו את החפצים בבית של הורינו והוא היה בגרמנית אז לא ידענו מה כתוב בו, חשבנו שזו בסך הכל פיסת נייר. כשמסרנו אותו ליד ושם וקיבלנו את התרגום הרגשתי מחנק בגרון והתרגשתי מאוד. אפילו היום כואב לי כשאני מדברת על זה. ההבנה שסבתי הבינה את גורלה וכתבה שהיא טיפשה שלא עזבה כשיכלה ובמכתב נפרדת מאבי, כואבת מאוד וגרמה לי לחיבור שכל חיי לא הרגשתי". האיסוף של יד ושם נמשך: למסירת פריטים מתקופת השואה: ,02-6443888 collect@yadvashem.org.il